שמות יא, א

כלה. גמירא, (כלה) כליל, כלכם ישלח:

וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה עוֹד מַכְתַּשׁ חַד אַיְתִי עַל פַּרְעֹה וְעַל מִצְרַיִם בָּתַר כֵּן יְשַׁלַח יָתְכוֹן מִכָּא כְּשַׁלָחוּתֵהּ גְמֵירָא תָּרָכָא יְתָרֵךְ יָתְכוֹן מִכָּא:

וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה תּוּב מַכְתַּשׁ חַד אֲנָא מַיְיתִי עֲלוֹי פַּרְעה וְעִילוֹי מִצְרָאֵי דְקָשֵׁי עֲלֵיהוֹן מִכֻּלְהוֹן וּמִבָּתַר כְּדֵין יִפְטוֹר יַתְכוֹן מִכָּא בְּמִפְטְרֵיהּ גְּמִירָא יְהֵי לֵיהּ מַטְרֵד יִטְרוֹד יַתְכוֹן מִכָּא

ויאמר ה' אל משה עוד נגע אחד בעמדו לפני פרעה נאמר לו זה שהרי משיצא מלפניו לא הוסיף ראות פניו לשון רש"י וכן אמרו רבותינו (שמו"ר יח א) קפץ עליו האלהים כביכול נכנס בפלטין של פרעה בשביל משה שאמר לא אוסיף עוד ראות פניך שלא ימצא בדאי ואתה מוצא שלא דבר הקב"ה עם משה בביתו של פרעה אלא אותה שעה מנין כצאתי את העיר וגו' (לעיל ט כט) ועכשיו קפץ הקב"ה ודבר עם משה שנאמר עוד נגע אחד וגו' והנה גם בזה קיצר בסיפורים כי ה' אמר לו עוד נגע אחד אביא על פרעה והודיעו הנגע ההוא ואמר לו כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים וכל ענין הפרשה ההיא (פסוקים ד-ח) אבל לא רצה הכתוב להאריך באמירה שאמר השם למשה כי די במה שספר משה לפרעה כה אמר ה' כמו שפירשתי בארבה (לעיל י ב) ובאו כענין הזה פרשיות רבות בתורה ובסדר הזה פרשת קדש לי כל בכור תקצר בדבור הקב"ה למשה (לעיל יג ב) ותאריך במאמר משה אל העם זכור את היום הזה (שם ג) וגמר הפרשה כולה והם דברי השם אל משה שאמרם לישראל בו בלשון שנצטוה ואמר (בפסוק ב) דבר נא באזני העם בצאתך מלפני פרעה

ויאמר ה'. היה ראוי שתהיה דבקה בפסוק הזה פרשת ויאמר משה כה אמר ה' ונכנסה ביניהם פרשת עוד נגע אחד. והטעם להורות זה שאמר כה אמר ה'. ומתי נאמר לו. וזה נאמר לו במדין עוד. הנה אנכי הורג את בנך בכורך ובבוא מכת בכורים צוה מאת השם בהר סיני שישאלו איש מאת רעהו וכבר פירשתי למה שם כתוב ושאלה אשה משכנתה. וכאן כתיב וישאלו איש מאת רעהו והנה פי' ויאמר ה' אל משה עוד נגע אחד וכבר אמר השם זה למשה כי רבים ככה. ויאמר גרש יגרש. כאשר אמר וביד חזקה יגרשם מארצו:

ויאמר ה' אל משה - בעמדו לפני פרעה. עוד נגע אחד וגו' ואחרי כן השיב משה לפרעה: כה אמר ה' כחצות הלילה וגו'.

כלה - הכל גברים ונשים טף ומקנה.

ישלח אתכם מזה כשלחו. באותו האופן ששלחו כבר מרצונו אותך ואת אהרן בשבט עברתו, כאמרו ויגרש אותם מאת פני פרעה באותו האופן ישלח אתכם עתה מוכרח בצרתו:

כלה גרש יגרש אתכם. אבל אז גרש את שניכם בלבד ומפניו בלבד, אמנם עתה יגרש את כלכם מכל זה המקום. כי אמנם זו מדת צדקו של הקדוש ברוך הוא כשיתעקש אדם מעשות הראוי לבלתי עשות רצון קונו, יעשה מה שברח ממנו בצרה ויגון, ולא לרצון יהיה לו, כאמרו תחת אשר לא עבדת ועבדת את אויביך, אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם כאמרם ז"ל המבטל את התורה מעושר, סופו לבטלה מעוני:

ויאמר עוד נגע אחד. פי' לפני פרעה נאמר לו שהרי משיצא מלפניו לא יסף לראות פניו עוד. וצ"ל שהגביהו הקב"ה למשה י' טפחים מפני טומאת גלולים במצרים:

כשלחו כלה גרש יגרש. כלומר כאשר ישלח אתכם כלכם ישלח זהו כלה לא יניח אחד מכם בכאן. זה שהזכיר הנביא ע"ה בקבוץ גליות (יחזקאל ל״ט:כ״ח) ולא אותיר עוד מהם שם.

עוד נגע אחד פרש״י פרשה זו נאמרה לו למשה בעמדו לפני פרעה. שהרי כשיצא מלפניו לא הוסיף משה ראות פניו אך חוץ לכרך היה כמו שמצינו הנה יוצא המימה. ונמצא במדרש הגביהו הקב״ה למעלה מי׳ טפחים ואח״כ השיב לפרעה כחצות הלילה.

ויאמר ה' אל משה. שם דבר אליו מיד ושם הזהירו על מכת בכורות ואח"כ יצא בכעס על שאמר לו ביום ראותך פני תמות:

ויאמר ה׳ וגו׳ עוד נגע וגו׳. פרשה זו מגדת מה שכבר אמר ה׳ קודם. ותמצא כי התחלת המכות נבואה ראשונה שהיתה במדין אמר לו (שמות ג:יט) ״לא יתן אתכם מלך מצרים להלך ולא ביד חזקה ושלחתי את ידי וגו׳ ונתתי את חן העם וגו׳ ושאלה״ וגו׳. ונבואה שניה גם כן במדין הודיעו מכת בכורות, דכתיב (שמות ד:כב) ״בני בכורי וגו׳ ותמאן לשלחו הנה אנכי הרג את בנך בכורך״, הרי בידו מכת בכורות באחרונה. ונבואה שלישית בארץ מצרים אמר אליו (שמות ז:ד) כי סימן סוף המכות הוא כשלא ישמע להם פרעה, פרוש, שלא ירצה לשמע דבריהם עוד. אשר על כן כשאמר לו ״אל תוסף״ וגו׳ מזה ידע כי הגיע זמן מכה האחרונה שבה יצאו, וידע אותה כי היא זו מכת בכורות ששקולה כנגד כל וכו׳ הנאמרת אליו בסמיכות מצות ״ושאלה אשה משכנתה״. והוא מה שאמר הכתוב ויאמר ה׳ עוד נגע וגו׳, פרוש, כבר אמר ה׳ ״עוד״ וגו׳, פרוש, שהוא מה שכתב בנבואות הראשונות כמו שרשמתי. ולזה אמר משה תכף אל פרעה ״כה אמר ה׳ כחצות הלילה״ וגו׳. והגם שלא מצינו שאמר לו ה׳ שם פרט זה של כחצות, ילמד סתום מהמפרש כי כן היו שם הדברים אלא שקצר, וממקומו אתה למד כי כן אמר אליו ה׳. ומעתה לא נאמרה נבואה זו במצרים. גם לא קשה למה יצו ה׳ פעמים על שאלת כלים ממצרים.

כשלחו כלה גרש יגרש אתכם מזה. פירש"י כולכם ישלח, ונראה שמלת כשלחו מיותרת, ואומר אני שכך פירושו לפי שהיה רע בעיני משה על שנתבייש כי גרשו פרעה ב' פעמים, במכת הארבה כתיב ויגרש אותם מאת פני פרעה, ובמכת החושך ויאמר לו פרעה לך מעלי, והשיב לו הקב"ה אל ירע בעיניך כי זה סימן רע אל פרעה כי התחיל בגירוש מעט מעט עד לסוף שאז את כולכם יגרש, כי מתחילה נאמר ויגרש אותם מאת פני פרעה, אבל לא אמר שלא יוסיפו עוד ראות פניו, ואח"כ הוסיף בגירוש לומר אל תוסף עוד ראות פני, אבל לסוף כשלחו כשיבא העת שישלח אתכם אז כולכם יגרש, לא כעת הראשון הקל בגירוש, כי לא גירש כי אם את משה ואהרן, אבל כשלחו אז כלה גרש יגרש, וזה מדוקדק מן מלת כשלחו.

כלה. לא יחשוב עוד שישלח על משך ג״י אלא לגמרי יציאה לחרות :

גרש יגרש. לא יתלה ברצונכם כאשר הבין עד כה ממכת ערוב ואילך לעשות נ״ר לישראל אלא עתה יהי׳ נענה מפני ה׳ כמש״כ לעיל י׳ ג׳ בפי׳ לענות מפני. ואם כן בע״כ של ישראל יראה שיצאו מרשותו כדי לעבוד את ה׳:

שאלות: מז"ש כשלחו גרש יגרש, ולמה לא אמר שישאלו שמלות כמ"ש בפ' שמות ולקמן בעת העשית, ולמה לא אמר כמ"ש בפ' שמות ושאלה אשה משכנתה:

עוד נגע אחד, כבר הודיע ה' למשה [למעלה ד' כא כב] שבכל המכות שיביא על פרעה לא ישלח את העם עד המכה האחרונה, שהיא מכת בכורות, והודיע לו עתה שבא הזמן להביא הנגע האחרונה שעל ידה ישלח אתכם מזה, כשלחו ר"ל שפרעה יתן לכם רשות ללכת למדבר לעבוד את ה', כמ"ש ולכו עבדו את ה' כדברכם, אבל אחר שישלח אתכם, אז יחזקו מצרים לגרש אתכם בהחלט שלא ע"מ לשוב, כמש"ש ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ שהוא הגרוש לגמרי, וז"ש כשלחו אז יתחדש אח"כ כי כלה גרש יגרש. שלא ע"מ לשוב, שזה א' מן ההבדלים בין שלוח ובין גרוש:

ב לא מלשון כליה ור"ל כמו גבי כליל תקטר תירגם נמי המתרגם גמירא והתם א"א לפרש לשון כליון אלא לשון כולו: