שמות י, כט

כן דברת. יפה דברת ובזמנו דברת, אמת שלא אוסיף עוד ראות פניך:

וַאֲמַר משֶׁה יָאוּת מַלֵילְתָּא לָא אוֹסִיף עוֹד לְמֶחֱזֵי אַפָּיךְ:

וַאֲמַר משֶׁה יָאוּת מַלֵּילְתָּא אֲנָא עַד דַּהֲוֵינָא יָתִיב בְּמִדְיָן אִיתְאֲמַר לִי בְּמֵימַר מִן קֳדָם יְיָ דְגוּבְרַיָא דְבָעוּ לְמִקְטְלִי נַחֲתוּ מִנִּכְסֵיהוֹן וְהִינוּן חֲשִׁיבִין כְּמִיתַיָא וְלָא מִן סוּף דַּהֲוָה עֲלָךְ רַחֲמִין הֲוֵינָא מְצַלֵּי וּמַחְתָא הֲוָה מִתְכַּלְיָא מִינָךְ וּכְדוֹן לָא אוֹסִיף תּוּב לְמֶחֱמֵי סְבַר אַפָּךְ

וַאֲמַר משֶׁה קוּשְׁטָא מַלֵּילְתָּא מְבַשֵּׂר אֲנָא מִן זִמְנָא קַדְמַיָא עַד דַּאֲנָא יָתֵיב בְּמִדְיָן אֲרוּם מִיתוּ כָּל גּוּבְרַיָא דַּהֲווֹ תַבְעִין יַת נַפְשִׁי לְמִקְטוֹל לָא מִן סוֹף דַּהֲוָה לָךְ רַחֲמִין דַּהֲוֵינָא מְצַלֵּי עֲלָךְ וּמְחָתָא מִתְכְּלַיָא בְּרַם מְחָתָא עֲשִירָא הִיא לְפַרְעה מִן בְּרָךְ בּוּכְרָךְ וַאֲמַר לֵיהּ משֶׁה יָאוּת כְּדֵין קוּשְׁטָא מַלֵּילְתָּא לָא אוֹסִיף עוֹד לְמֶיחֲמֵי סְבַר אַפָּךְ:

לא אוסיף עוד ראות פניך פעם אחרת אחרי צאתי כי במכת הבכורות לא ראהו כי טעם ויקרא למשה ולאהרן (להלן יב לא) שהלך עד פתח ביתם וצעק בחשך קומו צאו מתוך עמי (שם) או ששלח להם על יד המצרים שנאמר בהם (שם לג) ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ ויתכן שיאמר לא אוסיף עוד ראות פניך בהיכלך שלא אבא עוד אני אליך וכך אמרו באלה שמות רבה יפה אמרת אל תוסף ראות פני עוד איני בא אצלך אתה בא אצלי

כן דברת. כמו כן בנות צלפחד:

ולא אוסיף עוד ראות פניך. שאני לא אבוא אליך עוד לעולם:

לא אוסיף עוד ראות פניך. כי תמות, כענין לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. אמנם כאשר קרא למשה ולאהרן לילה קרא אותם על ידי עבדיו בלבד, כאמרו וירדו כל עבדיך אלה אלי:

לא אוסיף עוד ב' הכא, ואידך ולא אוסיף עוד להכות שרמז לו שכבר כלו כל המכות ולא יוסיף להכותו אלא מכת בכורות שהיתה ע"י השם לבדו:

לא אוסיף עוד ראות פניך. דרשו רז"ל אני איני בא אצלך אתה בא אצלי וזהו שאמר וירדו כל עבדיך אלה אלי, היה ראוי שיאמר וירדת אלא שחלק כבוד למלכות ותלה הירידה בעבדיו אבל הוא בעצמו ירד אליו מהיכלו בלילה כענין שכתוב ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וגו' ויאמר קומו צאו מתוך עמי.

והנה לפי הדבור הזה מה שאמר לו עוד נגע אחד אביא על פרעה בהיכלו נגלית אליו השכינה ושם בא אליו הדבור והיה הענין מפני שאמר לו משה לא אוסיף עוד ראות פניך כדי שלא ימצא בדאי נגלית אליו השכינה באותו מקום עצמו, והוא מה שאמרו רז"ל קפץ עליו האלהים כביכול נכנס בפלטרין של פרעה בשביל משה שאמר לא אוסיף עוד ראות פניך כדי שלא ימצא בדאי אתה מוצא שלא דבר הקדוש ברוך הוא עמו בביתו של פרעה אלא אותה שעה שנאמר (שמות ט׳:כ״ט) כצאתי את העיר אפרוש את כפי אל ה' ועכשו קפץ הקב"ה ודבר עם משה שנאמר עוד נגע וגו'.

לא אסף עוד ראות פניך אבל אתה תצטרך לראות פני וכן כתיב כאשר ראיתם את מצרים וגו'.

כן דברת וגו׳. כאן מבואר שידע משה סימני המכות עד שלא באו וידע שלא תהי׳ עוד אלא אחת. כמש״כ לעיל ט׳ ל״א שהיו רשומים על המטה דצ״ך עד״ש באח״ב:

לא אסף עוד. הוסיף משה מלת עוד דמשמעו כ״פ כמו שהיה עד כה. כמו שפירשו במשנה שלהי סנהדרין לא תבנה עוד כמו שהיתה כו׳. ואמר משה שלא יוסיף לראות באופן שהיה עד כה. כי מעתה יבא פרעה אליו:

ויאמר משה כן דברת. שנפסק השליחות כי עתה אתרה בך ההתראה האחרונה ולא אוסיף עוד ראות פניך עד שאתה תבא אלי:

א (מהרש"ל) פי' יפה דברת פירושו של כן דברת כתרגומו יאות מלילת ואחר כך נתן טעם למה דברת יפה לפי שבזמנו דברת מ"ה יפה הוא לפי שאמרת שלא אוסיף וכו':