שמות י, ב

התעללתי. שחקתי, כמו (במדבר כב כט) כי התעללת בי, (שמואל א' ו ו) הלוא כאשר התעולל בהם, האמור במצרים ואינו לשון פועל ומעללים, שאם כן היה לו לכתוב עוללתי, כמו (איכה א כב) ועולל למו כאשר עוללת לי, (שם כב) אשר עולל לי:

ולמען תספר. בתורה להודיע לדורות:

וּבְדִיל דְתִשְׁתָּעֵי קֳדָם בְּרָךְ וּבַר בְּרָךְ יָת נִסִין דִי עֲבָדִית בְּמִצְרַיִם וְיָת אַתְוָתַי דִי שַׁוֵיתִי בְהוֹן וְתִדְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ:

וּמִן בִּגְלַל דְתַתְנֵי בְּמִשְׁמְעֵי בְּרָךְ וּבַר בְּרָךְ יַת נִיסִין דַעֲבָדִית בְּמִצְרַיִם וְיַת אַתְוָותַי דְשַׁוֵּיתִי בְּהוֹן וְתִנְדְּעוּן אֲרוּם אֲנָא הוּא יְיָ

וטעם התעללתי כי אני מצחק בו שאני מכביד את לבו ועושה הנקמות בו כטעם יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו (תהלים ב ד) והנה הודיע הקב"ה עתה למשה מכת הארבה ושיגיד אותה לפרעה כי מה טעם בא אל פרעה כי לא יאמר לו כלום ולא נזכר רק בדברי משה אל פרעה כי הכתוב קצר בזה וכן קצר למעלה במכת הברד שסיפר דברי הקב"ה אל משה התיצב לפני פרעה ואמרת אליו (לעיל ט יג) ולא הזכיר דברי משה אל פרעה כלל כמו שפירשתי (שם יט) וסבת זה שלא ירצה להאריך בשניהם ופעם יקצר בזה ופעם בזה ובאלה שמות רבה (יג ד) ראיתי ולמען תספר באזני בנך הודיעו הקדוש ברוך הוא למשה מה מכה יביא עליהם וכתב אותה משה ברמז ולמען תספר באזני בנך ובן בנך זו מכת הארבה כמה דתימר עליה לבניכם ספרו ובניכם לבניהם וגו' (יואל א ג)

ולמען תספר. למשה ידבר שהוא כנגד כל ישראל וככה וידעתם כי אני ה' שידעו כל ישראל זה. ודברה תורה כלשון בני אדם לומר התעללתי כאדם משנה התולדת להנקם מאחר:

התעללתי - פעולת עלילות.

ולמען תספר. למען ידעו דורות ישראל את כל אלה:

וידעתם. אתה ודורותיך והמצרים:

באזני בנך ובן בנך שעד כאן רחמי האב על הבן א"נ כנגד ג' דורות שהיו במצרים:

את אשר התעללתי. על דרך הפשט שחקתי בהם כשעשיתי בהם נקמות גדולות כלשון (תהילים ב׳:ד׳) יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו.

וידעתם כי אני ה'. לשעה ולדורות כי מתוך המוסר הזה שנתן הקב"ה במצרים יכירו ישראל לדורות וידעו שמו הגדול, גם אומות העולם יתיסרו בהם ויראו ויקחו מוסר, כענין שכתוב בפלשתים כשעכבו ארון הברית אצלם (שמואל א ו׳:ו׳) ולמה תכבדו את לבבכם כאשר כבדו מצרים ופרעה את לבם הלא כאשר התעלל בהם וישלחם וילכו. ויתכן לפרש אשר התעללתי שהוא לשון עלה כי המעשים הנעשים בעוה"ז יקראם הכתוב עלילות כלשון (תהילים ק״ה:א׳) הודיעו בעמים עלילותיו, וכתיב (שמואל א ב׳:ג׳) ולו נתכנו עלילות , וזהו שתרגם אונקלוס ית נסין דעבדית במצרים, וכן הזכיר דוד על הקב"ה (תהילים ס״ו:ה׳) נורא עלילה על בני אדם, ונקראו כל הפעולות עלילות מפני שכלן נמשכות ונאצלות מן העלה הראשונה וכל הנמצאים עלולים אצלו.

ובאר הכתוב כי מתוך עלילותיו ונפלאותיו שבמצרים הראה עצמו עלה כמו שידוע כי מתוך מצרים נתפרסם אלהותו בעולם, מזה אמר הנביא (הושע י״ב:י׳) ואנכי ה' אלהיך המעלך מארץ מצרים יאמר מארץ מצרים התחילו הבריות לידע אותי ונודע בגוים שמי להיותי משנה הטבעיים בנסים המפורסמים.

וע"ד המדרש את אשר התעללתי אמר הקב"ה כשם שהם עוללו את כרמי כך אני מעולל אותם מן העולם.

התעללתי כל תיבה דוגמא זו כשיש בה תי״ו היא לשון צחוק ולעג וכשהיא בלא תי״ו היא לשון מעשה.

ולמען תספר באזני בנך ובן בנך. וא"ת משה היאך היה יודע שהקב"ה היה עתיד להביא עליהם מכת ארבה. וי"ל שהרגיש והתבונן בג"ש דתספר ספרו גבי יואל שיש ארבה בפי' וכל הנביאים ניתנו למשה על פה עד בא כל נביא ונביא לכך נקראו דברי קבלה שלא ניתנו ליכתב אלא בקבלה ואע"פי שאמרו אין דנין דברי תורה מדברי קבלה אם למדה משה רבינו א"כ דנין:

ולמען תספר. בארבה שייך ספור דברים יותר משאר מכות שארבה רגיל לבא לעולם וכשרואין את הארבה מזכירין ארבה משונה שהיה ואומ' אין זה ארבה אבל אני שמעתי על ארבה אחד שהיה בעולם שאין נרא' כמותו וכן הוא אומר ביואל (א) על הארבה עליה לבניכם ספרו ובניכם לבניהם ובניהם לדור אחר אלמא שדרך לספר על הארבה וכאן נמי כתב אשר לא ראו אבותיך וביואל נמי ההיתה זאת בימיכם ובימי אבותיכם ובזאת ידע משה כי ארבה יביא ואמר לפרעה הנני מביא מחר שמעתי מר' עובדיה זצ"ל. ואעפ"כ הרבה נביאות מצינו שאומר' נביאים ואינו מפרש היכן אמר להם ק' וגם במשה כמו כן בפרשת המן:

ולמען תספר וגו׳. צריך לדעת לאיזה ענין הצרך לטעם זה, ולא הספיק בטעם הראשון שה׳ חפץ להשים אותות אלה כמו שפרשתי בסמוך. עוד, מה הוא ״את אשר התעללתי במצרים״, ומה הוא ״ואת אתתי״ שנראה שהם שני דברים. עוד צריך לדעת כונת אמרו וידעתם וגו׳:

אכן כונת הכתוב הוא כי בא ה׳ להודיע כי אין תכלית הכונה בהבאת האותות בקרבו לעשות נקמה בפרעה, אלא לחזק האותות שבהם עקר האמונה בלב ישראל, כדי שיהיה רשום בל ישכח לנצח, כי כשיהיה בקרבו של פרעה יהיה בזכרון בני ישראל לעולם ועד. והכונה על דרך אמרם זכרונם לברכה במסכת חולין (חולין עה:) בדין בן פקועה, כל שיהיו בו שני דברים המפלאים יהיה מוזכר תמיד, וכשיראו שאוכלו בלא שחיטה לא יחשדוהו כי מוזכר הוא ביניהם, כי תרי תמיהי מדכר דכירי אינשי. והנה באמצעות הפלא שיפליא ה׳ להודיעם כי הוא שולט ברוח ובמים ובעפר ובבעלי חיים ובאש ובאויר וכדומה, אין זה מספיק שיזכר הדבר בתמידות לעולם לחקק האמונה, אלא באמצעות היות הפלאה שניה, כי יפליא ה׳ להרע את פרעה ועבדיו להשקותם כוסות לענה מה שלא היה כן לכל גוי. וזה לך נעימות אמרי נעם ״ולמען תספר באזני בנך״ ענין זה, והספור מן הנמנע שיהיה הדבר תמיד בזכרונך זולת באמצעות שתי תמיהות: האחת את אשר התעללתי במצרים הרי תמיהה אחת, הגם שהיה ה׳ עושה להם צרות שאין בהם שדוד המערכות והטבעיות, אף על פי כן לצד רב הצרות והמכות עשר מכות, וכל מכה היתה של ארבע וחמש מכות, לא עשה כן לכל גוי, הנה הדבר תמוה, ותמיהה זו לבד לא דכירי אינשי ולא יספרו מעשה ה׳. ואמר ואת אתתי, פרוש, האותות שעשה ה׳ תמיהה שניה, שגם בלא ענין מצרים האות מעצמו הוא דבר פלא, ובאמצעות שתי פלאות ״תספר באזני בנך ובן בנך״ וגו׳. ותכלית המכון בספור הוא ״וידעתם כי אני ה׳״ ואין עוד, ותכזיבו האמונות זולת זה. וכן תמצא כשדבר אתנו ה׳ ברוך הוא בהר סיני פתח דבריו יתברך אמר ״אנכי ה׳ אלהיך״, וזה לך האות, ״אשר הוצאתיך מארץ מצרים״, והוא שהקדים דבריו כאן ואמר ״וידעתם כי אני ה׳״, כי יכירו בזה בחוש הראות צדק האמונה מה שלא השיג אדם מהעולם עד העולם, ברוך אשר כן עשה לנו.

ולמען תספר וגו׳. עוד תכלית מיוחד לישראל שידעו ישראל הכלל. את אשר התעללתי במצרים. משמע כמו כי התעללת בי מלשון התלוצצות. ומזה ידעו כי הבא ליטמא פותחין לו כדאיתא ביומא ספ״ג ודרשו מדכתיב אם ללצים הוא יליץ וכך ראו במצרים שפתחו לפני פרעה פתח לחטוא יותר:

ואת אתתי אשר שמתי במצרים. וגם בשביל אותם הידיעות ששמתי לפרעה נדרש גם לישראל לדעת ביחוד. נמצא שהתכלית לאוה״ע אינו אלא לדעת בדרך כלל מענין השגחה ויכולת ה׳. ולישראל התכלית עוד בפרט לדעת איך לירא מפניו ולעבדו. וזהו דבר יהושע ד׳ כ״ד למען דעת כל עמי הארץ את יד ה׳ כי חזקה היא למען יראתם את ה׳ אלהיכם כל הימים פי׳ לכל ע״ה אין המבוקש אלא שידעו את יד ה׳ ותהי׳ יראה כללית שלא לעבוד ע״ז וכדומה שאין שייך ע״ז לומר כל הימים שהרי אין זה מתחלק לימים כי יראה תמידית היא בלי הפסק אבל לישראל המבוקש גם לירא ממנו ית׳ בעבודת תורה ומצות שהוא מתחלק בכל יום מעין מצותיו ונופל ע״ז לשון כל הימים:

וידעתם כי אני ה׳. כח כל הכחות ועושה הכל:

למען תספר באזני בנך. כי מעת הוציאם ממצרים הפלם בהנהגה אחרת לעשות עמהם נפלאות ונסים גלוים מתמידים לא נסים נסתרים כמו שעשה להאבות שמיוחסים ליתר שמות הבורא כמו שדי ואלהים, רק נסים גלויה המיוחסים לשם הויה ב"ה שאין להם שום קשר עם הטבע, וזה לשלשה ענינים: א] להעניש את המצרים בעונשים גלוים ע"ד הפלא, ועז"א את אשר התעללתי במצרים, ב] שיקבע בלבם ג' פנות האמונה שנתבררו ע"י ג' סדרי המכות [כמו שנתבאר ז' י"ד], ועז"א ואת אתתי אשר שמתי בם, ג] מה שנוגע לענין ישראל וידעתם כי אני ה', שאין פי' כמו וידעת כי אני ה' הנאמר אצל פרעה שידע מציאות ה', שישראל כבר ידעו אותו, רק פי' שידעו שמנהיג אותם בהנהגה פלאיית לפי הנהגת שם הוי"ה, כי היה יכול להוציאם בנסים נסתרים ע"פ הטבע, כמו שיתן בלב מלך ושרים שיאבו לשלחם וכדומה, שזה מיוחס להנהגת שם אלהים או שדי, אבל רצה להודיעם הנהגת שם הויה באותות ומופתים ונסים גלוים, וכמ"ש בריש פ' וארא בארך: