שמות י, טו

כל ירק. עלה ירוק וירדור"א בלעז:

וַחֲפָא יָת עֵין שִׁמְשָׁא דְכָל אַרְעָא וַחֲשׁוֹכַת אַרְעָא וַאֲכַל יָת כָּל עֶסְבָּא דְאַרְעָא וְיָת כָּל פֵּירֵי אִילָנָא דִי אַשְׁאַר בַּרְדָא וְלָא אִשְׁתָּאַר כָּל יָרוֹקָא בְּאִילָנָא וּבְעֶסְבָּא דְחַקְלָא בְּכָל אַרְעָא דְמִצְרָיִם:

וַחֲפָא יַת חֶזְוָונָא דְכָל אַרְעָא עַד דִּי חֲשׁוֹכַת אַרְעָא וִישֵׁיצֵי יַת כָּל עִיסְבָּא דְאַרְעָא וְיַת כָּל פֵּירֵי אִילָנָא דִי שַׁיֵּיר בַּרְדָא וְלָא אִשְׁתַּיֵּיר כָּל יְרוֹק בְּאִילָנָא וּבְעִיסְבָּא דְחַקְלָא בְּכָל אַרְעָא דְמִצְרָיִם

ויכס. טעם ותחשך הארץ כי הארבה הבדיל בין השמש ובין הארץ כי לעולם הארץ חשך היא:

בעץ ב' במסו' הכא ולא נותר כל ירק בעץ, ואידך ונערים בעץ כשלו. בשביל הנערים שלא רצה לשלוח, שאמר וכי דרך הטף לזבוח כשל בעץ, שלא נותר כל ירק בעץ:,

ויכס את עין כל הארץ ותחשך הארץ. יורה שלא הניחו מקום פנוי וכענין שכתוב (יואל ב׳:ט׳) בעיר ישוקו בחומה ירוצון בבתים יעלו בעד החלונים יבאו כגנב. ומלת עין מלשון גוון כי כל הארץ נשתנית מגוונה לשחרות.

ותחשך הארץ מרוב צל שהיה מיצל.

ויכס את עין כל הארץ. מראה הארץ ולא יוכל אדם לראות את הארץ ומקרא קצר הוא הג"ה:

ותחשך הארץ. מצל ארבה שהיה פורח עליה:

רק את המות הזה. אם לא אשלח אתכם לא אומר לכם שתעתירו עלי רק את המות הזה יסיר:

אשר הותיר הברד. ולעיל כתיב אשר השאיר הברד. ויש נ״מ במשמעות דנותר משמעו דממילא נותר ולא בכונת המותיר. אבל השאיר משמעו בכונה השאיר. ועי׳ ס׳ במדבר ט׳ ט׳. מש״ה כאן דמיירי בעץ היער והגנות שהרי עצי השדה כבר נשברו ע״י הברד. משא״כ עצי היער והגינה. כמש״כ לעיל ט׳ כ״ה. מש״ה כתיב הותיר שממילא ניתותר אבל בחטה וכוסמת אף על גב שהיו אפילות היו ראוים ע״פ הטבע ליקצץ ע״י הברד העז אלא שנעשו להם פלאות בהשגחה. וכמש״כ רש״י לעיל שם ל״א מש״ה כתיב אשר השאיר הברד. ועי׳ בסמוך י״ט:

ויעל. תחלה עלה על כל ארץ מצרים ועמד באויר השמים, ואח"כ וינח בכל גבול מצרים, ירד מן האויר למטה ונח על אדמתם, ומפרש דבריו נגד מ"ש ויעל הארבה מפרש ויכם את עין כל הארץ, כי בעמדו בגובה האויר זה ע"ג זה כמה אמות האפיל בפני השמש ומנע נצוצי השמש ותחשך הארץ, ונגד מ"ש וינח בכל גבול מצרים מפרש ויאכל את כל עשב הארץ, הם החטה והכוסמת, ואת כל פרי העץ ר"ל העץ שהותיר. הברד [שלא בכונה שלא נשבר מן הברד] ונשא פרי אכל את פריו, ולא נותר כל ירק, אח"כ אכל כל שרשי העשבים והקליפות של האילנות, כמ"ש חשף חשפה והשליך הלבינו שריגיה (יואל א׳:ז׳), שבזה נתקיים מ"ש ואכל את כל העץ הצומח שהארבה אינו אוכל העץ עצמו רק הירוק והקליפה הלחה שעליו ועי"כ נשחת כל העץ:

ל דק"ל והא אין שייך גבי עץ לשון ירק דהא כתיב כירק עשב ועשב השדה נקראים ירקות ומפרש עלה ירוק וע"ז מביא וירדור"א בלע"ז כלו' כמו בלעז קורין לירק וירדור"א כמו שקורין לעלה ירוק כ"ה בלה"ק: