שמות א, יד

וְאַמְרָרוּ יָת חַיֵיהוֹן בְּפָלְחָנָא קָשְׁיָא בְּטִּינָא וּבְלִבְנִין וּבְכָל פָלְחָנָא בְּחַקְלָא יָת כָּל פָּלְחָנְהוֹן דְאַפְלָחוּ בְהוֹן בְּקַשְׁיוּ:

וְאַמְרָרוּ יַת חַיֵיהוֹן בְּפוּלְחָנָא קַשְׁיָא בְּטִינָא וּבְלִיבְנִין וּבְכָל פּוּלְחָנָא בְּאַנְפֵּי בָרָא יַת כָּל פּוּלְחַנְהוֹן הֲווֹן מְפַלְחִין בְּהוֹן בְּקַשְׁיוּ

וימררו. ידוע הוא כי התי"ו סימן לנקבות על הרוב והמ"ם סימן לזכרים כמו מועדות ומועדים. ודרך חכמי ספרד כי בניני הפעלים שמורים ולא תחסר אות מן השרש. ואינם כן רק שמות דברים יאמרו כאשר נמצאו. כי יחיד מן מועדות מועד לא מועדה. כאשר אמר החכם בעיניו כי מן מקום יאמר מקומים וממקומות מקומה. אולי יפקח עיניו ויראה כי מן בכור יאמר בכורים. למכה מצרים בבכוריהם. והנה ובכורות בקרך. אם כן יהיה היחיד בכורה. וככה לבנים לא יאמר לבן כי אם לבנה.

וטעם בחומר ובלבנים לבנות בתים וגדרות גם לחרוש ולקצור ולזמור ולבצור וזה את כל עבודה בשדה. ואחר כן כלל את כל עבודתם לצרכיהם:

אשר עבדו בהם. ישרתו בעבור שנים עבדו בהם בפרך. וגזרת עבד בלא בי"ת אחריה היא עבודת העבד. וככה עבדתיך. ואם אחריה בי"ת הוא על ב' דברים. האחד בעבור כמו ויעבד ישראל באשה. והשני לא תעבד בו בפרך. כדרך אשר לא עובד בה. וככה אשר לא יעבד בו. כי כתוב והארץ הנשמה תעבד. ועל הדרך הזה כנושה כאשר נושה בו:

ובכל עבודה בשדה - חריש וקציר.

את כל עבודתם - עם כל עבודתם.

אשר עבדו בהם - בתוך העיר. בפרך.

וימררו את חייהם. כאשר הוסיפו לחטוא בדעות ובמעשים, כמו שהעיד הנביא באמרו וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי, איש שקוצי עיניהם לא השליכו, ואת גלולי מצרים לא עזבו, ואומר לשפוך חמתי עליהם, לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים וכן היתה יד צריהם עליהם הלוך וקשה:

וימררו. ובאותו פרק נולדה מרים ועל שם כך נקרא' מרים:

בחמר. בתחלה:

ובכל עבודה. בסוף:

בחמר חסר והוא אותיות ברמ"ח איברים. ד' מיני ענויין בפסוק וימררו את חייהם בעבודה קשה בחמר ובלבנים ובכל עבודה בשדה את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך. לכך היתה כל מכה ומכה של ד' מכות ולמ"ד של ה' מכות חשיב נמי ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך:

וימררו את חייהם. הנפש המדברת שהיא חיי הגוף כלשון (תהילים ק״ג:ד׳) הגואל משחת חייכי.

גם יתכן שתהיה הכונה על הקב"ה שהוא חיי הנפש ומזה לא אמר הכתוב וימררו את נפשם, ואין לתמוה ע"ז שהרי בפירוש דרשו רז"ל כי לי בני ישראל עבדים, כל המשעבדן מלמטה כאלו משעבדן מלמעלה, ויותר מזה מצינו מקרא מלא (ישעיהו ס״ג:ט׳) בכל צרתם לא צר וכתיב (תהילים צ״א:ט״ו) עמו אנכי בצרה.

ובכל עבדה בשדה לחרוש ולקצור לזמור ולבצור.

את כל עבדתם. עם כל עבודתם אשר עבדו עמהם בתוך העיר בפרך.

וימררו את חייהם. כשראה שהם פרים ורבים הוסיפו למרור חייהם בעבודה שבתחלה ויבן ישראל ערי מסכנות ולבסוף אף בכל עבודה בשדה ליטע כרמים וגנים ולחפרם ולשדד תלמים אחריהם ובכל עבודתם שהיה משתעבדים היו משתעבדים בהם בפרך שלא היו מניחים אותם אפי' להרגיע עד בלעם רוקם אלא אצים ודוחקים וממהרים אותם כדי ליגעם וישנו כל הלילה מתוך יגיעתם ולא יעסקו בפריה ורביה וכשראו שכל זה אינו מועיל להם שלא יפרו ולקחו להם צד אחר להמית הבנים:

וימררו את וגו׳. אמרו בעבודה קשה פרוש, בעבודה שהיא קשה מצד עצמה אפלו במועט ממנה, והוא עבודת חמר ולבנים ועבודת שדה.

ואמרו את כל עבודתם וגו׳, כי לא תאמר שהרפו ידם מהם משעור הבנין שקצבו להם מקודם, אלא שקצבת עבודה ראשונה במקומה עומדת והוסיפו להם. כמו שתאמר שאחר ששמו עליהם כך וכך שיבנו בכל יום אחר שיהיה החמר והלבנים מוכנים לפניהם, הוסיפו עליהם לעשות הכנת החמר והלבנים וכל עבודת הכנת הבנין, ולא הקלו מצד זה שעור עבודה ראשונה אשר עבדו בהם בפרך אלא אתה עמה. וזה מההתחכמות פן ירבה, ואף על פי כן לא הועילו להמעיטם כי נתרבו בני ישראל והספיקו לדבר זה, ואשר על כן ״ויאמר מלך מצרים״ וגו׳ להמית הזכרים.

וימררו את חייהם וגו׳. אחר שהחלו להשתעבד בגדולי וחשובי הערך באיזו עבודה. הוסיפו עוד למרר חייהם בעבודות נמבזות וקשות. כמו בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה. שהם עבודת האיכרים ולא נעשו כלל ע״י גדולי הערך:

את כל עבודתם וגו׳. איזו עבודה שעשו בהם לא היה כפי הראוי לאותה עבודה אפילו להדיוטים אלא רק בפרך. דאפילו הדיוטים שהעבודה טובה להם. מ״מ הי׳ אופן עבודתם מפרך גופם ודעתם:

וימררו, ותכלית העבודה היה למרר את חייהם, ומבאר שאיכות העבודה הי' עבודה קשה בחמר ובלבנים, ומקום העבודה בכל עבודה בשדה כדי לבטלם מפו"ר, וכל מיני העבודות שעבדו בם היו בפרך, בענין שהי' עבודה קשה ובלי מרגוע בינתים, ובזה באר איך גם עם מצרים עזרו לרעה שלכן נענשו גם המה: