דברים ט, ו

וְתִדַע אֲרֵי לָא בְזָכוּתָךְ יְיָ אֱלָהָךְ יָהֵב לָךְ יָת אַרְעָא טַבְתָא הָדָא לְמֵירְתַהּ אֲרֵי עַם קְשֵׁי קְדַל אַתְּ

וְתִנְדְּעוּן אֲרוּם לָא בִּזְכוּתְכוֹן יְיָ אֱלָהָכוֹן יָהֵיב לְכוֹן יַת אַרְעָא מְשַׁבְּחָא הֲדָא לְמֵירְתָהּ אֲרוּם עַם קְשֵׁי קְדַל אַתּוּן

כי עם קשה עורף אתה. שאי אפשר שיהיה צדק ויושר לבב עם קשי העורף כי אמנם קשה העורף הוא ההולך אחרי שרירות לבו ומחשבתו אע"פ שיודיעהו איזה מורה צדק בראיה ברורה שמחשבתו הוא בלתי טובה ומביאה אל ההפסד וזה כי לא יפנה אל המורה כאלו ערפו קשה כגיד ברזל באופן שלא יוכל לפנות אנה ואנה אבל ילך אחרי שרירות לבו כמאז:

וידעת כי לא וגו׳ זכור אל תשכח וגו׳. קשה, מה מוכיח ממה שעבר בזמנים שהיו בהם רשעים לזמן זה, שאפשר שצדקתם שהם עומדים בה היום תספיק להם לרשת את הארץ, ויכולין לומר ״בצדקתי הביאני ה׳״? אכן הכונה היא, כי ממה שהיו רואים בזמן שהיו ממרים את ה׳ בדרך ביאתם לארץ, ואף על פי כן היו נוסעים ובאים לרשתה, מעתה ביאתם היא לצד ברית אבות, ואין ראיה ממה שהם באים לארץ שבזכותם הם באים.

וידעת היום. תחקור ותעמוד על הידיעה הברורה שאין מקום לבטוח בכם מצד צדקות שבאו מהרגל טוב ולא מיושר לב. כי לא כן. ולהיפך כי עם קשה עורף אתה. טבע שלכם קשה לישבר ביותר. וכמאמרם ביצה דכ״ה ישראל עזים הן ואינם נחתים מפני כל:

וידעת, ותדע שביאתך לרשת אינו ע"י צדקתך, כי עם קשה ערף אתה: