דברים ז, ד

כי יסיר את בנך מאחרי. בנו של גוי כשישא את בתך, יסיר את בנך אשר תלד לו בתך מאחרי למדנו שבן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך, אבל בן בנך הבא מן הגויה אינו קרוי בנך אלא בנה, שהרי לא נאמר על בתו לא תקח כי תסיר את בנך מאחרי:

אֲרֵי יַטְעֲיַן יָת בְּרָךְ מִבָּתַר פָּלְחָנִי וְיִפְלְחוּן לְטַעֲוַת עַמְמַיָא וְיִתְקֵף רָגְזָא דַיְיָ בְּכוֹן וִישֵׁצָךְ בִּפְרִיעַ

אֲרוּם יַטְעֲיָין בְּנָתֵיהוֹן יַת בְּנֵיכוֹן מִן בָּתַר פּוּלְחָנִי וְיִפְלְחוּן לְטַעֲוַת עַמְמַיָא וְיִתְקוֹף רוּגְזָא דַיְיָ בְּכוֹן וִישֵׁצִינְכוֹן בְּסַרְהוּבַיָא

כי יסיר את בנך. שב אל בנו הנזכר והוא שלא תתן בתך לבנו או לא תקח הבת הנזכרת:

כי יסיר את בנך מאחרי. לא אמר כי תסיר את בנך, ודקדקו רז"ל מכאן, בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך כי יסיר את בנך מאחרי, בן בתך הבא מן הכותי קרוי בנך אבל בנך הבא מן הכותית אינו קרוי בנך אלא בנה, ודעת התורה בזה שהאם עיקר, ובאור הכתוב כשישיא בנו של כותי לבתך יסיר את בנך שתלד לו בתך. מאחרי, שיגדלנו מקטנותו לעבודה זרה.

כי יסיר החותן את בנך חתנו מאחרי ויפתנו אחרי טעותו והוא יתפתה אחריו לפי שאין להם עול מצות, וכל שכן בתך שהיא כבושה תחת בנו.

כי יסיר את בנך. אשר תלד לו בתך מאחרי למדנו שבן בתך קרוי בנך אבל בנך הבא מן הגויה אינו קרוי בנך אלא בנה שהרי לא נאמר על בתו לא תקח לבנך כי יסיר פי' היה משמע כי יסיר הנקבה בתו של גוי בנך כלומ' בן בנך אלא ודאי שלא הקפיד עכ"ל רש"י ז"ל והק' ר"ת ז"ל דלזה הפי' לא קאי כי יסיר אמאי דסליק משם דהיינו ובתו לא תקח לבנך ודוחק לו' דקאי ארישיה דקרא בתך לא תתן לבנו האי פי' כי יסיר את בנך ובתו לא תקח לבנך פי' לפי' שחמיו מבנך יסיר מאחרי ועל בנך גמור הקפידה תורה אבל על בן בנך לא הקפידה מדלא כתיב כי יסירם דמשמע שניהם מדלא כתיב כי יסיר את בנך אבל בן בנך ועל בן בתך:

כי יסיר. החותן:

בנך חתנו:

מאחרי. ויפתנו אחרי תעותו והוא יתפתה אחריו, לפי שאין להם עול מצות. וכל שכן בתך שהיא כבושה תחת בנו. ורבותינו דרשו מדלא כתי' כי תסיר, שבבן בתו הבא מן הגוי מיירי קרא, שיסיר אותו הגוי שהוא אביו ולימדנו כאן דבן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך ואין בן בנך הבא מן הגויה קרוי בנך אלא בנה, דגוי ועבד הולך אחר האם כבהמה:

כי יסיר את בנך. פרש״י דקאי על אזהרה הראשונה בתך לא תתן לבנו והבן נקרא בנך ואביו העובד כוכבים מסירו מה׳. ור״ת פי׳ בפי׳ השני שהסכימו התוס׳ יבמות די״ז דקאי על אזהרה השניה בתו לא תקח לבנך. והחותן יסיר את בנך מה׳ :

והשמידך מהר. משום דמיירי בשעת מלחמה וכמש״כ לעיל ו׳ י״ד ושעת הסכנה הדין מתוח. וגם אז השכינה שורה מש״ה פוגע מדה״ד כמש״כ כ״פ וע׳ ס׳ שמות ל״ג ג׳:

כי יסיר, ובאר טעם איסור החתון שזה אינו מצד שאתה מחויב להשמידם רק מטעם אחר כי יסיר את בנך מאחרי וא"כ הוא נוהג גם בעכו"ם חוץ מז' אומות:

י ר"ל מה דכתיב כי יסיר את בנך דמשמע דנתינת טעם הוא אדלעיל מיניה ואמה הוא נתינת טעם ואין לומר דנתינת טעם ארישא דקרא דכתיב בתך לא תתן לבנו דאם כן הל"ל כי יסיר את בתך וגו' ואין לומר דקאי אסיפא דקרא כדמשמע פשוטו של קרא ובתו לא תקח לבנך ולכך כתיב כי יסיר את בנך זה אינו דהא כתיב כי יסיר ואי קאי אסיפא הל"ל כי תסיר לשון נקבה אלא בנו של כותי וכו' כלומר ויסורנו הכותי מאחרי אבל בן בנך הבא מן הכותית אינו קרוי בנך ומשום הכי לא הקפידה התורה עליו מפני שכבר מוסר הוא: