דברים ו, ז

ושננתם. לשון חדוד הוא, שיהיו מחדדים בפיך, שאם ישאלך אדם דבר לא תהא צריך לגמגם בו, אלא אמור לו מיד:

לבניך. אלו התלמידים מצינו בכל מקום שהתלמידים קרויים בנים, שנאמר (דברים יד, א) בנים אתם לה' אלהיכם, ואומר (מלכים ב' ב, ג) בני הנביאים אשר בבית אל, וכן בחזקיהו שלמד תורה לכל ישראל וקראם בנים שנאמר (ד"ה ב' כט, יא) בני עתה אל תשלו. וכשם שהתלמידים קרויים בנים, שנאמר בנים אתם לה' אלהיכם, כך הרב קרוי אב, שנאמר (מלכים ב' ב) אבי אבי רכב ישראל וגו':

ודברת בם. שלא יהא עיקר דבורך אלא בם עשם עיקר ואל תעשם טפל:

ובשכבך. יכול אפלו שכב בחצי היום, תלמוד לומר ובקומך יכול אפלו עמד בחצי הלילה, תלמוד לומר בשבתך בביתך ובלכתך בדרך. דרך ארץ דברה תורה, זמן שכיבה וזמן קימה:

וּתְתָנִנוּן לִבְנָיךְ וּתְמַלֵל בְּהוֹן בְּמִתְּבָךְ בְּבֵיתָךְ וּבִמְהָכָךְ בְּאָרְחָא וּבְמִשְׁכְּבָךְ וּבִמְקִימָךְ

וְתִגְמְרִינוּן לִבְנָךְ וְתֶהֶוְיַין הַנְיַין בְּהוֹן בְּמוֹתְבֵיכוֹן בְּבָתֵּיכוֹן בִּזְמַן מֵיעַסוּקְכוֹן בְּחִיתוּנְכוֹן וּבְמֵיהֲכוֹן בְּאוֹרְחֲכוֹן וּבְפַנְיָא סְמִיךְ לְמִשְׁכָּבֵיכוֹן וּבְצַפְרָא סְמִיךְ לְמִקְמֵיכוֹן

ושננתם לבניך גם אלה מצות מבוארות נרמזו כבר כי מאחר שצוה במצות חקת עולם לדורותיכם ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם (שמות לא יז) זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך (בראשית יז י) הנה אנחנו מצווים שידעו בנינו המצות ואיך ידעו אותם אם לא נלמדם וכן וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפת בין עיניך כבר נאמר (שמות יג ט) ובאר בכאן וקשרתם שיהיו מונחים בקשירה וירמוז גם כן לקשר של תפילין שקבלו רבותינו הלכה למשה מסיני (מנחות לה) והוסיף בכאן מצות המזוזה וכתבתם על מזזות ביתך ובשעריך שלא נזכרה ואולי גם זו מבוארת נרמזה שם במצות ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך וטעם ובשעריך ובמזוזות שאר שעריך כגון שערי הערים והמדינות כמו באחד שעריך (דברים ט״ו:ז׳):

ושננתם. מגזרת חץ שנון. וידוע איך ישונן החץ הנה נרא' כי עיקר כל האדם עבודת השם ועבודתו להכיר פעליו והמעתיקי' העתיקו שעת ק״ש וכלנו נסמוך עליהם:

בשבתך. דבק עם ודברת בם:

ובשכבך. לישן כי אין מצוה על הישן והנה ודברת בם בפה ובלב:

ושננתם - לשון חדוד, לפרשם היטב כמו: אשר שננו בחרב לשונם.

ושננתם לבניך. תלמד אותם בשנון וחריפות מופתים שכליים:

ודברת בם. כי בזאת ההתמדה תזכרם תמיד:

ובקומך תגין על הקו"ף לומר כשיעמוד בבוקר יתפלל ק' ברכות וינצל מצ"ח קללות ועוד שתים גם כל חלי וכל מכה:

ושננתם לבניך. שיהיו דברי תורה מחודדין בפיך, לשון חדוד הוא כמו (משלי כ״ה:י״ח) וחץ שנון, והכוונה לומר שאם ישאלך אדם דבר אמור לו מיד ואל תגמגם.

ודברת בם. שיהא עיקר דבורך בם, עשם עקר ואל תעשם טפל. בם ולא בדברים אחרים, בם ולא בתפלה, כך דרשו רז"ל. ובאור זה כי דברי תורה בקול רם, לפי שהתורה צריכה קול, שנתנה בקול, שנאמר (שמות יט) ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים, ולא בתפלה בקול אלא בלחש.

ובמסכת חולין (תהילים נ״ח:ב׳) האמנם אלם צדק תדברון, מה אומנותו של אדם בעולם הזה, יעשה עצמו כאלם, יכול אף לדברי תורה כן, תלמוד לומר צדק תדברון. וכן אמר שלמה ע"ה (משלי ג׳:כ״א) אל ילוזו מעיניך, כיון שאתה רואה שהן מדות שבהן נברא העולם, והשני (שם ד) אל יליזו, בא לומר אל יליזו אותם עסקים וטרדות מעיניך, ולכך אמר שמרם בתוך לבבך.

ושננתם לבניך. אני אומרם לך ואתה תשנה אותם לבניך, ובניך לשלשים לפניהם וכן לעולם:

ודברת בם. שיהיו תדירים לך שלא תשכחם:

בשבתך בביתך וגו'. בכל עת יהיו עסקיך בהם. אילו מידות שבני אדם עושים עומד ויושב ושוכב ומהלך. משמע שעה שעומד על רגלו:

ושננתם לבניך. שיחזור זה הרעיון והחובה לפני בניו ולהשריש גם בלבבם כ״ז:

ודברת בם. היינו פ׳ שמע. למ״ד דפ׳ זו דוקא מה״ת. או למ״ד שהוא מדרבנן מכ״מ איזה פ׳ מצוה לקרות כידוע שיטת תהר״י והוא שיטת השאלתות ובה״ג כמש״כ בחבורי הע״ש סימן נ״ג. ופרשה של תורה תועיל להזכיר עול מ״ש בזה האופן:

בשכבך ובקומך. שחרית וערבית:

בשבתך בביתך ובלכתך בדרך. בין שתהיה שפוי בביתך בין שתהיה מוטרד בדרך. והדרש ידוע לאפוקי חתן ועוסק במצוה. כ״ז הפי׳ ידוע בתלמוד ושייך לכל אדם מישראל. אבל לאנשי מעלה מתבאר עוד בא״א:

והיו הדברים האלה וגו׳. כדתניא בספרי וכי היאך אדם אהב להקב״ה והיו הדברים האלה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם. וא״כ הוא אזהרה על שקידת התורה שמביאה לידי אהבת ה׳:

ושננתם לבניך. כפי׳ בגמ׳ שיהא הדברים משוננים בפיך. ופי׳ לבניך היינו תלמידים כמש״כ הרמב״ם בהל׳ ת״ת:

ודברת בם. כדאי׳ ביומא פ״ג ולא בדברים בטלים:

בשבתך בביתך וגו׳. לא תפנה עצמך בכל אופן מעסק תורה ובזה תגיע לאהבה ודביקות:

ושננתם, ונגד הדבור תלמדם לבניך וגם ודברת בם אתה בכל מיני המעמדות שתהיה בין בשבתך בביתך וכו' וכמ"ש (משלי ו׳:כ״ב) בהתהלכך תנחה אותך, בשכבך וגו' והקיצות וגו':

ש מלשון חצי גבור שנונים אבל לא לשון משנה דאם כן הל"ל ולמדתם:

ת דאי בבנים ממש הא לעיל מיניה כתיב אתה ובנך וכאן כתיב דוקא לבניך אלא על כרחך אתלמידים:

א דאם לא כן ודברת אותם הל"ל אלא בם ולא בדברים אחרים:

ב (קצ"מ) נראה לי דהכי פירושו דאין לומר בשכבך ובקומך דוקא אפילו בחצי היום ובחצי הלילה. מדכתיב בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך אם כן כל היום וכל הלילה יקראו קריאת שמע ואם כן הל"ל ודברת בם יומם ולילה אלא דרך ארץ וכו' ויהיה בשכבך ובקומך פירוש על בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ור"ל בשבתך וגומר ואימתי בזמן שכבך ובזמן קומך דהיינו שחרית וערבית: