דברים ה, כו

לְוַי דִי יְהֵי לִבָּא הָדֵין לְהוֹן לְמִדְחַל קֳדָמַי וּלְמִטַר יָת כָּל פִּקוּדַי כָּל יוֹמַיָא בְּדִיל דִיֵיטַב לְהוֹן וְלִבְנֵיהוֹן לְעָלָם

לְוַאי דִיהֵי יִצְרָא דְלִבְּהוֹן שְׁלִים בִּרְעוּת דֵּין לְהוֹן לְמִדְחַל מִן קֳדָמַי לְמִנְטוֹר יַת כָּל פִּקּוּדַי כָּל יוֹמַיָא מִן בִּגְלַל דְּיוֹטִיב לְהוֹן וְלִבְנֵיהוֹן לְעַלָם

אַלְוַוי מִי יִתֵּן יֶהֱוֵי לִבָּא טָבָא הָדֵין לְהוֹן:

מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי בעבור היות רשות האדם בידו להצדיק ולהרשיע והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים יאמר הכתוב כן והוא כלשון בני אדם ועל דרך האמת הוא כמו ויאמר לאדם הן יראת אדני היא חכמה וסור מרע בינה (איוב כח כח) וכך אמרו בשכרן של מצות (מנחות כט) ראה שחותכין בשרו של ר' עקיבא במקולין אמר לו רבונו של עולם זו תורה וזה שכרה השיב לו הקב"ה שתוק כך עלה במחשבה לפני ותבין זה ממה שאמר (דברים ה׳:כ״ח) ואתה פה עמוד עמדי:

מי יתן. אין הכתוב או' מי יתן לי רק מי יתן להם ע״כ נכתב להם אחר והיה לבבם זה ודע כי שורש כל המעשים והתנועות גזרות השם וכל הנמצאים תחת השמים כחם ותולדותם כפי המערכ' העליונה עם השרשים למטה וכן עם המורכבים וכן כפי תנועתם יום יום ועת ועת כי לעולם יהיה שנוי כאשר פירש בעל ספר יצירה והחלקים יקבלו מהכללים כפי תולדותם ובעבור כח הכללים יוכלו לשנות מעט בתולדת וזה טעם ויחזק ה' את לב פרעה ובמקום אחר ויכבד לבו הוא ועבדיו והכל אמת על כן אומר ידעתי ה' כי לא לאדם דרכו ואומר למה תתענו ה' מדרכך ומשה אמר ובחרת בחיים ואחר שהשם לא ימנע טוב הנה הוא אוהב להיטיב ואמר הכתוב כלשון בני אדם מי יתן:

מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי. ע"ד הפשט הזכיר לשון מי יתן מפני שכבר מסר הקב"ה הרשות והבחירה ביד האדם לעשות כל מה שירצה טוב או רע, וכן דרשו רז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.

וע"ד המדרש מי יתן והיה לבבם זה, זה שאמר הכתוב (תהלים צג) מי יתן מציון ישועת ישראל, שני פעמים אמר דוד המלך ע"ה פסוק זה בספר תהלים, מה טעם, אלא הרב אמר מי יתן והיה לבבם זה והתלמיד אמר (במדבר י״א:כ״ט) ומי יתן כל עם ה' נביאים, בעוה"ז לא נתקיימו לא דברי הרב ולא דברי התלמיד אבל לעתיד לבא שניהם מתקיימין, דברי הרב מנין (יחזקאל ל״ו:כ״ו) ונתתי לכם לב בשר, דברי התלמיד מנין (יואל ג׳:א׳) אשפוך את רוחי על כל בשר.

וע"ד הקבלה מי יתן והיה לבבם זה, יאמר השם המיוחד מי יתן ויעלה במחשבה הטהורה שייראו אותי כל הימים, ולמדך בזה שאין היראה בידו, וזהו ביאור הכל בידי שמים כלומר בידי המדה הנקראת שמים, חוץ מיראת שמים אך היא למעלה ממנה, ומה שאמרו רז"ל היה להם לומר אתה תן, באורו שיתפלל למעלה מזה. וזהו שאמרו חכמי האמת ז"ל במסכת תענית בענין רבי אלעזר בן פדת דהוה דחיקא ליה מלתא, אמר ליה קוב"ה ניחא לך דאחרביה לעלמא, אפשר דנפלת בשעתא דמזוני. מצורף לזה דרשו כשראה משה לר"ע שהיו מוכרין את בשרו במקולין אמר לפניו, רבש"ע זו תורה וזו שכרה, אמר לו שתוק שכך עלה במחשבה. ובאור זה כי כן חייבה החכמה במכירת יוסף. מצורף לזה תמצא בבראשית רבה בתחלתו, בפסוק (משלי ח׳:ל׳) ואהיה אצלו אמון, התורה אמרה אני הייתי אומנותו של הקב"ה, בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין אינו בונה מדעת עצמו אלא מדעת האומן, והאומן אינו בונה מדעת עצמו אלא דפתריות ופנקסאות יש לו לידע היאך הוא עושה חדרים והיאך הוא עושה פשפשין והיאך הוא עושה עליות, כך הקב"ה היה מביט בתורה ובונה העולם, עד כאן. ובאור זה כי המשיל השכינה למלך בשר ודם, ושמו הגדול לאומן הפועל ועושה המלאכות, והחכמה לדפתריות ופנקסאות והם ספרים שבהם אותיות מחוקקות, ולכך משה שכתוב בו (דברים ל״ג:כ״א) וירא ראשית לו, נקרא מחוקק, כן בלשון הגמרא דפתרא דמליח וקמיח ולא עפיץ, ועוד בענין פרעה, הוציא פרעה דפתרא של אלוהות התחיל לקרות אלהי מואב אלהי עמון אלהי צידון. כל זה מבואר כי המלך יצטרך לאומן והאומן יצטרך אל החכמה, כי אין האומן פועל אלא כפי מה שיצייר שכלו, ואם כן החכמה ראשית הכל ובה נגמר הכל, וזהו סוד הכתוב (איוב כ״ח:כ״ח) הן יראת אדני היא חכמה, באורו כי החכמה והיא המחשבה הטהורה היא יראת אדון העולם יתברך, וזהו סוד שכתוב (ישעיהו ל׳:י״ח) לכן יחכה ה' לחננכם ולכם ירום לרחמכם. ויש לך להתעורר בלשון יחכה ובלשון ירום, וזהו סוד הכתוב האומר (תהילים קמ״ג:א׳) באמונתך ענני בצדקתך והאמונה בכאן היא החכמה, מן הכתוב שאמר (חבקוק ב׳:ד׳) וצדיק באמונתו יחיה, וכתיב (קהלת ז׳:י״ב) החכמה תחיה בעליה.

וקבלת החכם ר' יצחק בן הרב ז"ל כי דרך שבועה הזכיר דוד המלך ע"ה פסוק זה, וכן הכתוב אומר (תהילים פ״ט:נ׳) נשבעת לדוד באמונתך, ויש לך להשכיל בלשון הכתוב בכאן.

מי יתן והיה לבבם אעפ״י שיש בידי לתת, דברה תורה כלשון בני אדם.

מי יתן והיה לבבם זה להם. שיהיו יריאים מפני ומזומנים למצותי:

ליראה אותי ולשמר וגו׳. טעם שלא סמך לכלל השמירה בכלל מאמר ליראה, אולי כי לפי שמצד היראה יצא פרט אחד רע, שזה היה סבה שעשו ישראל את העגל כשראו כי בשש משה נפל עליהם אימתה ופחד, כיון שאין משה שיהיה שליח לדבר עמהם, ישוב ה׳ לדבר עמהם כבראשונה. לזה מהרו לעשות העגל לחשבם שיהיה לאמצעי וידבר אליהם את דברי ה׳. ותמצא שאמרו זכרונם לברכה (תנחומא, כי תשא) שהעגל היה מדבר ממש וטעו בו לאמצעי. לזה דקדק ה׳ במאמרו ואמר ליראה אותי ולשמר מצותי, שתהיה היראה להם גם כן לשמר ולא ישגו בהם מצד הירא ה׳.

למען ייטב וגו׳. פרוש, כי אמרו ״מי יתן״ וגו׳ לא לצד המועיל לאמרו, אלא לאהבת הטוב להנאמר עליו.

והיה לבבם זה להם. אמר הקב״ה ידוע לי שלא מחמת פריקת עול אמרו כזה אלא דעתם באמת ליראה אותי וגו׳. והלואי שיהיה כן לעולם:

למען ייטב וגו׳:

מי יתן והיה לבבם זה להם, ששם לבב הנזכר בכתבי הקדש מציין כח הממשלה אשר בנפש לעשות כחפצו (כמ"ש בפי' ספר משלי), ועתה שנעשו כמלאכי השרת אין הלבב שלהם באשר אין להם בחירה, ועתה יהיה הלב להם, ר"ל שיהיה מיוחס להם כי יהיו חפשים לעשות כפי בחירת לבבם, וידוע שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, כי על יראת שמים ניתן הבחירה ביד האדם, אבל כאשר נעשו כמלאכי השרת במעמד הר סיני היה גם יראת שמים בידי הקב"ה כי היו מוכרחים ע"ז ולא שייך שיאמר ה' מי יתן והיה, אחר שהוא בידו, רק עתה שיהיה לבבם ברשותם ויראת שמים תהיה ברשותם לא ביד ה' מי יתן שלבבם זה אשר הוא להם ר"ל שהוא ברשותם, מי יתן שיהיו כן ליראה אותי ולשמור מצותי כל הימים על ידי טוב בחירתם, ובזה ייטב להם ולבניהם לעולם, משא"כ תחלה כשלא היה להם יצה"ר ובחירה לא יצויר שייטב להם היינו שיתן להם שכר, וכל חפץ הקב"ה בבריאת עולמו היה כדי שיוכל להיטיב לבריותיו: