דברים ל, ג

ושב ה' אלהיך את שבותך. היה לו לכתוב והשיב את שבותך, רבותינו למדו מכאן שהשכינה כביכול שרויה עם ישראל בצרת גלותם, וכשנגאלין הכתיב גאלה לעצמו, שהוא ישוב עמהם ועוד יש לומר, שגדול יום קבוץ גליות ובקשי, כאלו הוא עצמו צריך להיות אוחז בידיו ממש איש איש ממקומו, כענין שנאמר (ישעיה כז, יב) ואתם תלקטו לאחד אחד בני ישראל, ואף בגליות שאר האמות מצינו כן (ירמיהו מח, מז) ושבתי שבות מואב:

וִיתוּב יְיָ אֱלָהָךְ יָת שְׁבִי גַלְוָתָךְ וִירַחַם עֲלָךְ וִיתוּב וְיִכְנְשִׁנָךְ מִכָּל עַמְמַיָא דִי בַדְרָךְ יְיָ אֱלָהָךְ לְתַמָן

וִיקַבֵּיל מֵימְרֵיהּ בְּרַעֲוָא יַת תְּיוּבְתְּכוֹן וִירַחֵם עֲלֵיכוֹן וִיתוּב וְיִכְנוֹשׁ יַתְכוֹן מִכָּל עַמְמַיָא דְבַדַר יְיָ אֱלָהָכוֹן יַתְכוֹן לְתַמָן

ושב וקבצך. בקבוץ גליות:

ושב ה׳ אלקיך את שבותך לעיל קאי וישליכם אל ארץ אחרת ואם תשוב הוא ישוב את שבותך. [ושב כמו והשיב].

ושב ה׳ וגו׳. פרוש, חלקי הקדשה שנשבו מצד מעשיך הרעים שקדמו, ישיבם ה׳ מהשבאי, זה כנגד גאלת שבית הנעלם, וכנגד שבית הנגלה אמר ״ושב״ וגו׳:

ושב ה׳ אלהיך. משורש השבה:

את שבותך. עיקר הגולה ששמה עיקר ישוב ישראל:

ורחמך. שיתן בלב אוה״ע שיאהבוך. וכן משמעות שורש רחם בכ״מ כמש״כ לעיל י״ג ח׳ והכי אמר ישעיה הנביא והיו מלכים אומניך וגו׳ והביאו את כל אחיכם מנחה לה׳ וגו׳:

ושב. משורש שוב מול את ב״י שנית. היינו עוד הפעם והכי ת״א ויתוב וא״כ הוא פועל עומד לעצמו כ״י. ומזה הוציאו חז״ל דשב הראשון גם כן הוא לעצמו. מש״ה דרשו במגילה דכ״ט והשב לא נאמר אלא ושב מלמד שהקב״ה שב כ״י פי׳ דדבר הלמד מסיפא דקרא דמשמעות ושב הוא לעצמו:

וקבצך מכל העמים. אחר שישוב עיקר הגולה מן הגוים. ישוב ה׳ לקבץ מן העמים אשר הפיצך ה׳ שמה מעט מעט. וכ״כ הרמב״ן בפי׳ על שה״ש עה״פ האלף לך שלמה. שמתחלה יהי׳ קצת קבוץ גליות ע״י רשיון המלכיות ואח״כ יוסיף ה׳ ידו שנית כדכתיב ושב וקבצך וגו׳:

ושב ה' אלהיך את שבותך (את הזה הוא מלשון עם ושבותך מלשון תשובה) שכשם שתתעורר לשוב אל ה' לעמת זה ישוב ה' אליך עד"ה (זכריה א ג) שובו אלי וגו' ואשובה אליכם וגו':

ורחמך שיתן אותך לרחמים בלב הגוים ושב וקבצך מכל העמים. אחרי ההרוחה ישוב ויקבצך:

אשר הפיצך. ירמז שאף שתהיה שם בדרך נפוץ מפוזר מאד, לא היה זה במקרה רק ה' אלהיך שמה. שהיה במכוון מאת ה' שתהיו שמה וגם יורה שאף בשביל מעט מבנ"י בכל מדינה ה' אלהיך שמה שהשכין שכינתו ביניהם:

ג על גלות בבל נאמרה נבואה זו. וא"ת והא בפ' וארא פירש"י בפסוק והפלתי שהוא ל' הפרשה וכן לא נפלאת היא ממך וגו' וכאן פירש שהוהא ל' עכוסה כו' כבר תירץ הרא"ם קושיא זו בפר' שופטים בפסוק כי יפלא פרש"י ל' הבדלה ופרישה וכו' ע"ש: