דברים ל, כ

לְמִרְחַם יָת יְיָ אֱלָהָךְ לְקַבָּלָא לְמֵימְרֵהּ וּלְאִתְקְרָבָא לְדַחַלְתֵּהּ אֲרֵי הוּא חַיָיךְ וְאוֹרָכוּת יוֹמָיךְ לְמִתַּב עַל אַרְעָא דִי קַיִים יְיָ לַאֲבָהָתָךְ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לְמִתַּן לְהוֹן

לְמִירְחַם יַת יְיָ אֱלָהָכוֹן לְקַבָּלָא לְמֵימְרֵיהּ וּלְמִקְרַב לִדְחַלְתֵּיהּ אֲרוּם אוֹרַיְיתָא דְאַתּוּן עֲסִיקִין בָּהּ הִיא חַיֵיכוֹן בְּעַלְמָא הָדֵין וְאוֹגְדוּת יוֹמֵיכוֹן בְּעַלְמָא דְאָתֵי וְתִתְכַּנְשׁוּן בְּסוֹף גַלְוָותָא וְתֵיתְבוּן עַל אַרְעָא דְקַיֵים יְיָ לְאַבְהַתְכוֹן לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקב לְמִתַּן לְהוֹן

כי הוא חייך. על דעת המפרשים שהוא שב אל קול השם ולפי דעתי שהוא השם כאשר אמר המשורר ה' ישעי ואלהי חסדי ומגיני וחרבי:

ולדבקה בו. שתהיינה כל פעולותיך לשמו:

כי הוא חייך. כי הדבוק בו הוא סבת החיי' הנצחיים:

ואורך ימיך לשבת על האדמה. ומזה ימשך גם כן אורך ימיך לשבת על האדמה בחיי שעה אשר בם תזכה לחיי עד בעיון ובמעשה כאמרם ז"ל (אבות פ' בן זומא) התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין:

כי הוא חייך אהקב״ה קאי. שלימא סדרא דפרשת נצבים

לאהבה את ה׳ וגו׳. מאמר זה סמוך עם מה שלמעלה ממנו, שאמר ״למען תחיה אתה וזרעך״, וגמר אומר ״לאהבה״ וגו׳, פרוש, שטעם חפץ בחיים הוא לאהבה את ה׳ לשמע בקולו וגו׳, ונתן טעם ״כי הוא חייך״, כי מה לאדם חיים אם לא רצונו יתברך, שעשית רצונו היא תסובב שידבק האדם בקונו, כאמרו ״ולדבקה בו״, וזה הוא עצמו החיים בעולם הזה וארך ימים לעולם הבא, והוא אמרו ״וארך ימיך״.

ואמרו לשבת על וגו׳. כאלו אמר ולשבת וגו׳, ודבר זה גם כן הוא מהשגת השלמות, כי ישיבת הארץ היא מצוה כוללת כל התורה. צא ולמד ממאמרם זכרונם לברכה (כתובות קיא.) שכל ההולך בה ארבע אמות יש לו חלק לעולם הבא שכלו חיים.

חסלת פרשת נצבים

לאהבה את ה׳ אלהיך. להיות בזה הדרך המעלה דוקא. ומבאר היאך להגיע לזה. לשמוע בקולו. כבר ביארנו כ״פ לשון זה שהוא עיונה ועמלה של תורה. וכך הבינו חז״ל בנדרים דס״ב דתניא לאהבה את ה׳ אלהיך לשמוע בקולו. שלא יאמר אדם אקרא כדי שאהיה חכם אשנה כדי שאקרא רבי כדי שאהיה זקן ויושב בישיבה אלא למוד מאהבה וסוף הכבוד לבא. הרי דפירשו לשמוע בקולו על לימוד התורה ושינונה:

ולדבקה בו. מי שאינו בר הכי להיות עמל בתורה. מכ״מ יכול להשיג אהבת ה׳ ע״י ולדבקה בו. וכפי׳ התלמוד בכתובות דקי״א משיא בתו לת״ח ועושה פרקמטיא לת״ח ומהנה לת״ח מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאלו דבק בשכינה. אכן בזה שמתחבר ומתרועע לת״ח משיג שמץ אהבת ה׳. וכמו שביארנו בפי׳ שה״ש ג׳ בפסוק מצאוני השומרים וגו׳:

כי הוא חייך וגו׳. בזה האופן הנעלה תהיה בטוח להתהלך לפני ה׳ בארץ החיים לאורך ימים: