דברים ל, יז

ואם יפנה לבבך. הרי הרע:

וְאִם יִפְנֵי לִבָּךְ וְלָא תְקַבֵּל וְתִטְּעֵי וְתִסְגוּד לְטַּעֲוַת עַמְמַיָא וְתִפְלְחִנוּן

וְאִין יְהַרְהַר לִבְּכוֹן וְלָא תְקַבְּלוּן וְתִטְעוּן וְתִסְגְדוּן לְטַעֲוַות עַמְמַיָא וְתִפְלְחוּנוּן

ואם יפנה לבבך. כי הלב הוא העיקר:

ונדחת. פירשתיו:

ואם יפנה לבבך ולא תשמע. למה שאני מזהירך כהיום לעלות בהר ה׳. אזי תדע ונדחת והשתחוית וגו׳. סופך להגיע לידי כך. וזהו הוספה שבפרשה זו. שאע״ג שבאמת ברכות שבפ׳ תבוא אינן תלויות על אהבת ה׳ מכ״מ אם לא יטו לב למעלה זו. אזי ממילא יבא לקצה האחרון שברע. לכן חובה להגיע לקצה הראשון כמש״כ הרמב״ם בהל׳ תשובה. שמי שמקולקל באיזה דבר. מחויב להטות עצמו אל קצה השני אע״ג שאינו ג״כ דרך המיצוע שמחויב לכל אדם. מכ״מ הוא מחויב לכך כדי שלא יבא ליד קלקול גדול. וע׳ מש״כ בפ׳ ואתחנן:

ואם יפנה לבבך ולא תשמע וגו'. זה ואת המות שאמר: