דברים כט, יט

יעשן אף ה'. על ידי כעס הגוף מתחמם והעשן יוצא מן האף, וכן (ש"ב כב, ט) עלה עשן באפו, ואף על פי שאין זו לפני המקום, הכתוב משמיע את האזן כדרך שהיא רגילה ויכולה לשמוע, כפי דרך הארץ:

וקנאתו. לשון חמה אנפרטמינ"ט [חמה] אחיזת לבישת נקמה, ואינו מעביר על המדה:

לָא יֵיבֵי יְיָ לְמִשְׁבַּק לֵהּ אֲרֵי בְּכֵן יִתְקֵף רָגְזָא דַיְיָ וְחֶמְתֵהּ בְּגַבְרָא הַהוּא וְיִדְבְּקוּן בֵּהּ כָּל לְוָטַּיָא דִכְתִיבִין בְּסִפְרָא הָדֵין וְיִמְחֵי יְיָ יָת שְׁמֵהּ מִתְּחוֹת שְׁמַיָא

לָא יְהֵי רַעֲוָא מִן קֳדָם יְיָ לְמִשְׁבַּק לֵיהּ אֲרוּם בְּכֵן יִתְקוֹף רוּגְזָא דַיְיָ וְחֵימְתֵיהּ בְּבַר נְשָׁא הַהוּא וְתָחֵיל בֵּיהּ כָּל פִּתְגָמֵי לְוָוטַיָא דִכְתִיבִין בְּסִפְרָא הָדֵין וְיִמְחֵי יְיָ יַת שׁוּם דוּכְרָנֵיהּ מִתְּחוֹת שְׁמַיָא

יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא אלת היחיד איש או אשה:

ומחה ה' את שמו אלת המשפחה כי שם אחד לראש בית אבותם:

יעשן אף. ישרפנו אש האף עד שיראה העשן והנה אם הוא יחיד ימות מיד ואם היא משפחה ורבצה בו כל האלה והטעם שתרבץ האלה במשפחה עד שימח' שמה ואם הוא שבט והבדילו ה' לרעה וכמוהו והיה לה' והעלתיהו עולה כאשר פירשתיו:

כי אז יעשן - לא יאבה סלוח לו, אלא אז יעשן.

לא יאבה ה' סלוח לו. בחללו שבועת האלה שקבל בפיו אע"פ שבטלה בלבו:

ורבצה בו כל האלה הזאת ומחה ה' את שמו של העובר מתחת השמים שלא יהא לו נין ונכד ושריד ופליט:

לא יאבה ה׳ וגו׳. על שהוא פורש עצמו מן הצבור ואינו מקבל הברית. כי אז. כאשר יעבור על הצמאה שהוא ע״ז או על הפרת תורה שהוא שורש פורה ראש ולענה:

ורבצה בו כל האלה. אע״ג שלא קבל אותה דבאמת המעוט נגרר אחר הצבור והרוב בע״כ:

ומחה ה׳ את שמו. אע״ג שכלל ישראל אפילו עובדים עבודת כוכבים אינם באים לידי כליה ח״ו. אבל יחיד או משפחה אינם בטוחים גם מכליון לגמרי:

ר רצונו בזה ואיך שייך לו' אנקמה ל' קנאה וע"ל בריש פ' פנחס ושם מבוא' היטב: