דברים ב, יט

וְתִקְרַב לָקֳבֵל בְּנֵי עַמוֹן לָא תְצוּר עֲלֵיהוֹן וְלָא תִתְגָרֵי לְמֶעְבַּד עִמְהוֹן קְרָב אֲרֵי לָא אֶתֵּן מֵאַרְעָא בְנֵי עַמוֹן לָךְ יְרֻתָּא אֲרֵי לִבְנֵי לוֹט יְהָבִיתַּהּ יְרֻתָּא

וְתִתְקַרְבוּן לְקָבֵיל בְּנֵי עַמּוֹן לָא תְצוּר עֲלֵיהוֹן וְלָא תִתְגְרֵי בְּהוֹן לְסִדְרֵי קְרָב אֲרוּם לָא אֶתֵּן לְכוֹן מֵאַרַע בְּנֵי עַמּוֹן יְרוּתָא אֲרוּם לִבְנוֹי דְלוֹט מְטוֹל זַכְוָותֵיהּ דְּאַבְרָהָם יְהַבְתָּהּ יְרוּתָּא

וקרבת מול בני עמון. פירוש ובקרבך אליהם:

אל תצרם. מפעלי הכפל:

ואל תתגר בם. מבנין התפעל מנחי הלמ״ד ה״א:

כי לבני לוט - בשביל שהיה קרובו של אברהם וכ"ש אתם שבני אברהם אתם.

וקרבת מול בני עמון אבל לא הגיעו אל מקומם שהרי ארצם במזרחה של ארץ עוג מלך הבשן.

אל תצורם ואל תתגר בם. לא נאמר כאן ואל תתגר בם מלחמה כדרך שנאמר למעלה אצל מואב, לפי שגירוי בעלמא בלא מלחמה לא נאסר למואב אבל לעמון אסר אפילו סתם גירוי בלא מלחמה, לפי שמואב שכר על ישראל את בלעם ולא מצינו שהיה לעמון חלק בזה אע"פ שלא הועילו מעשיו מכל מקום גרם צער לישראל, ועוד שמואב היה לו חלק גם בזנות ולא מצינו זה בבני עמון אע"פ שמצד שלא קדמום בלחם ומים גרמו להם לזנות כמבואר למעלה פר' פנחס (במדבר כה יז) מ"מ לא מצינו שהפקירו בנותיהם, ואולי נמשך זה לשרשם כי גם במעשה של בנות לוט היתה אמם צנועה קצת.

מול בני עמון. לא אצלם שהרי עוד לא הגיעו להם אלא נגד ארצם:

ואל תתגר בם. להלוך דרך ארצם ביד חזקה. וממילא לא הגיע המחנה לשם מש״ה לא כתיב כאן ואל תתגר בם מלחמה כמו במואב. שהרי שארי התחרות של יחידים לא היה אפשר להיות כמו במואב שהיה עובר המחנה סמוך להם. וא״א להתגרות אלא במלחמה כשירצו לעבור כל המחנה וללחום עמהם או לעבור בע״כ. וע״ז הוזהרו. ובגמ׳ ב״ק דל״ח ב׳ שהוזהרו בזה דלא ליעבד בהו אנגריא. ג״ז נימא אחר שכבשו את עה״י והיה גבול ישראל עד יבוק גבול עמון: