דברים יט, יא

וכי יהיה איש שנא לרעהו. על ידי שנאתו הוא בא לידי וארב לו מכאן אמרו עבר אדם על מצוה קלה סופו לעבור על מצוה חמורה. לפי שעבר על לא תשנא, סופו לבא לידי שפיכת דמים. לכך נאמר כי יהיה איש שנא לרעהו וגו', שהיה לו לכתוב וכי יקום איש וארב לרעהו והכהו נפש:

וַאֲרֵי יְהֵי גְבַר סָנֵי לְחַבְרֵהּ וְיִכְמַן לֵהּ וִיקוּם עֲלוֹהִי וְיִמְחִנֵהּ נְפָשׁ וִימוּת וְיֵעִרוֹק לַחֲדָא מִן קִרְוַיָא הָאִלֵין

וַאֲרוּם יְהֵי גְּבַר סָנֵי לְחַבְרֵיהּ וְיִכְמוֹן עֲלֵיהּ בְּטוּמְרָא וִיקוּם עֲלוֹי וְיִקְטְלִינֵיהּ נְפָשׁ וִימוּת וְיַעֲרוֹק לַחֲדָא מִן קִרְוַיָא הָאִלֵּין

וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נפש. מתוך השנאה בא לידי שפיכות דמים, עבר על מצוה קלה סופו שיעבור על מצוה חמורה.

וכי יהיה איש שונא וגו׳. פרשה זו רומזת מה שאמרו בגמרא מכות דף י״ב: שלש טעיות עתיד שרו של אדום לטעות לעתיד לבא, ואחד מהם הוא שערי מקלט קולטות ההורג בשוגג והוא מזיד. וידוע כי שרו של אדום הוא ס״מ הוא שטן (בבא בתרא טז.) הוא יצר הרע, ועליו העיד הכתוב כאן. ואמר כי יהיה איש שונא כי אין שונא לאדם כיצרו הרע והוא מקור השנאה. לרעהו כי הוא מראה רעות לכל כי לטובתם מיעצם, והוא שונא לו ומבקש רעתו בדרך אהבה ורעות. וארב שאורב לו להחטיאו, כי יש לך לדעת שעברה ראשונה שעושה האדם אינו עושה אלא כשגגה, ובזה מוצא שער הצר לכנס לנפש, גם מקדים להאדם, כאמרו (בראשית ד:ז) ״לפתח חטאת רובץ״ קודם בא המנגדו באדם, גם מסביר לו פנים על מעשה הרע ויאמר לרע טוב, ואין לך אורב גדול מזה, ובזה מתגבר עליו, והוא אמרו וקם עליו, מה שאין כן קודם לכן שהיה כחוט השערה הלך בתוך האדם (סוכה נב:) ועל ידי החטא יתגבר ויקום עליו.

והכהו נפש. כאן העיר שהוא מדבר על ס״מ, ולזה אמר ״והכהו נפש״, פרוש שחובל בנפשו, כי על ידי החטא תמות הנפש. ונס אל אחת – פרוש אם ינוס אל אחת הערים האל לבצר עצמה שהיא מערי המקלט – ושלחו זקני עירו – הם בית דין של מעלה שהיא עיר של השר של אדום, ולקחו אותו – ועל פי המשפט יתנוהו ביד גואל הדם, הוא אבינו שבשמים.

ואמרו ומת – כאן רמז סוד אמרם זכרונם לברכה (סנהדרין לח:) מושיט אצבעו בהם ושרפם, והוא אמרו ביד גואל הדם ומת – פרוש בנגיעת יד ה׳ בו בזה הוא מת מעצמו. ולפי שאמרו זכרונם לברכה כי הריגת ס״מ תהיה גם כן על ידי ישראל, שידם תהיה בו להמיתו עם ה׳ ברוך הוא, לזה אמר לא תחוס עליו, והגם שהצדיקים הרויחו באמצעותו, יש להם להביט אל דם נקי כמה דמים רבים ששפך בארבו, ואז וטוב לך תהיה נחלטת בחינת הטוב לך, כי בהבטל רוח הטמאה תהיה נשלמת בחינת הטוב במקומה, שהם בני ישראל.

וכי יהיה איש שנא לרעהו וגם וארב לו וגו׳. וא״כ אינו בהתראה שיהרג בב״ד:

[פג] וכי יהיה איש שונא לרעהו, הנה לענין הורג במזיד אין הבדל בין אם הרגו מחמת שנאה או מחמת שרוצה לשלול ממונו וכדומה, וע"כ אמרו שבא ללמד תוכחת מוסר איך עבירה גוררת עבירה שע"י שעבר על ואהבת לרעך ולא תשנא את אחיך ילך מדחי אל דחי עד שיארוב לו וקם עליו והכהו נפש:

[פד] ונס אל אחת הערים האל, ריב"י סובר שהוא צווי שינוס אל עיר מקלט, וכבר הובא בדברי ריב"י בספרי (מסעי סי' יט) ורבי סובר שאינו צווי רק ר"ל אם ינוס מעצמו ע"י שסבור שקלטו ישלחו ב"ד ויקחוהו משם, וכ"ז מובא במכות (דף י ע"ב) ותראה שרבי הולך לשטתו עפמ"ש במכות (דף ט ע"ב) הא רבי והא רבנן, שלרבי דס"ל נשמט הברזל מקתו אינו גולה וה"ה לחבל הנפסק, לא משכחת שונא גולה עיי"ש ברש"י, וא"כ כאן שמדבר בשונא א"א שיהיה צווי שינוס לעיר מקלט, כי בכל אופן אינו גולה, וריב"י סובר שם כרבנן דנשמט הברזל מקתו גולה ויצויר שונא גולה אם נפסק החבל כמ"ש ר"ש יש שונא גולה, וע"כ אמר הכל מקדימין לערי מקלט, ובזה מיושב מה שתמה בז"א על הרמב"ם שכתב (בפ"ה מה' רוצח ה"ז) דא' שוגג וא' מזיד מקדימים לערי מקלט כר' יוסי בר"י ולא כרבי והא הלכה כר' מחברו, משום דריב"י קאי כחכמים דפליגי עליה דרבי גבי ונשל הברזל מן העץ ושם הלכה כרבנן לגבי רבי (כנ"ל סי' עח):