דברים טו, יא

על כן. מפני כן:

לאמר. עצה לטובתך אני משיאך:

לאחיך לעניך. לאיזה אח, לעני:

לעניך. ביו"ד אחד, לשון עני אחד הוא אבל ענייך בשני יודי"ן, שני עניים:

אֲרֵי לָא יִפְסוֹק מִסְכֵּנָא מִגוֹ אַרְעָא עַל כֵּן אֲנָא מְפַקְדָךְ לְמֵימַר מִפְתַּח תִּפְתַּח יָת יְדָךְ לַאֲחוּךְ לְעַנְיָךְ וּלְמִסְכֵּנָךְ בְּאַרְעָךְ

אֲרוּם מְטוּל דְּלָא צַיְיתִין בֵּית יִשְרָאֵל בְּמִצְוָותָא דְאוֹרַיְיתָא לָא פַסְקִין מַסְכְּנִין מִגּוֹ אַרְעָא בְּגִין כֵּן אֲנָא מְפַקִידְכוֹן לְמֵימָר מִפְתַּח תִּפְתְּחוּן יַת יְדֵיכוֹן לְקָרִיבֵיכוֹן וּלְעַנְיֵי שִׁיבְבוּתְכוֹן וּלְמִסְכְּנֵי אַרְעֲכוֹן

אִין נַטְרִין הִינוּן יִשְרָאֵל מִצְוָותָא דְאוֹרַיְיתָא לָא יֶהֱוֵי בְּהוֹן מִסְכְּנִין בְּרַם אִין שַׁבְקִין הִינוּן מִצְוָותָא דְאוֹרַיְיתָא אֲרוּם לָא פַסְקִין מַסְכְּנַיָא בְּגוֹ אַרְעָא בְּגִין כֵּן אֲנָא מְפַקֵד יַתְכוֹן לְמֵימָר מִפְתַּח תִּפְתְּחוּן יַת יְדֵיכוֹן לַאֲחֵיכוֹן מִסְכֵּינַיָא וְלִצְרִיכַיָא דְאִית בְּאַרְעֲכוֹן:

כי לא יחדל אביון מקרב הארץ מפרשים אמרו שלא יחדל האביון מקרב הארץ באחד מכל הזמנים כי לעולם יהיה אביון בארץ שגלוי היה לפניו שלא יעשו מה שאמר להם כי לא יהיה בך אביון אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך לשמור לעשות את כל המצוה ואינו נכון לדעתי כי התורה תרמוז במה שעתיד להיות אבל לא יתנבא עליהם בפירוש שלא יקיימו התורה ויצוה המצוה לעולם וחלילה רק בדרך אזהרה יזכיר הדבר והנכון שיאמר שלא יחדל אביון שיהיה נמנע ולא ימצא עוד לעולם והזכיר זה בעבור שהבטיח שלא יהיה בהם אביון בשמרם כל המצוה אמר אבל ידעתי כי לא יהיו כל הדורות כל ימי עולם כלם שומרים כל המצוה עד שלא נצטרך כלל לצוות על האביון כי אולי בקצת הימים ימצא אביון ואני מצוך עליו אם ימצא ואמר מקרב הארץ לרמוז על כל הישוב כי ההבטחה שלא יהיה בנו אביון בארץ אשר ה' אלהינו נותן לנו נחלה אם נקיים שם כל המצות ועתה אמר כי יתכן שימצא אביון באחד מן הזמנים ובאחד מן המקומות אשר תשב בה כי טעם בארצך כטעם בכל מושבותיכם (במדבר לה כט) בארץ ובחוצה לארץ:

וטעם ולאביונך בארצך כאומר לאחיך העני ולכל אביוני ארצך כי בעבור שהמצוה לישראל יזכיר אחיך ויצטרך לפרש אחיך וכל אביוני ארצך לצוות על כלל ישראל ומדרשו (ספרי קמב) להקדים הקודם. והזכיר כי עוד יש שמטה לעבד השנה השביעית שלו כי גם השמטה ההיא כשמטה הנזכרת. והכל לזכור ימות עולם כאשר רמזתי במקומו (ויקרא כה ב) ושם נרמז כי והיה לך עבד עולם (דברים ט״ו:י״ז) כפשוטו. והחזיר המצוה הזאת לבאר בה ענין הענקה:

כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. כאשר פירשתי:

לאחיך. הקרוב אליך בתחלה:

ולעניך. לעניי משפחתך ואביון ארצך קודם לאביון מקום אחר. וטעם הדבק כי ימכר לך אחיך העברי בעבור העניק תעניק לו:

כי לא יחדל אביון מקרב הארץ - כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא.

כי לא יחדל אביון. כענין כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון:

כי לא יחדל אביון ולמעלה שכתב בו אפס כי לא יהיה בך אביון על תנאי הוא אומר כי לא יהיה בך אביון רק אם שמוע תשמע, וכאן שהוא אומר כי לא יחדל מכאן לשון שמא הוא. בפ׳ זו יש ארבע כי משמשים בד׳ לשונות. כי יהיה בך אביון לשון אם, כי פתוח תפתח לשון אלא, כי בגלל הדבר הזה לשון דהא. כי לא יחדל אביון לשון שמא הוא שמא לא תכשירו מעשיכם בכל הצורך.

לאחיך הקרוב קודם.

לעניך ממשפחתך.

ולאבינך בארצך שבעירך קודמים.

כי לא יחדל וגו׳. מן הנמנע שיהא בדרך הטבע שיחדל אביון. וכבר ידעו ישראל וגם ביקשו שיהיו מתנהגים בדרך הטבע בהשגחה פרטית:

על כן אנכי וגו׳. דהמרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים:

לאחיך. היינו לעני חשוב:

לעניך ולאביונך. היינו מהדורי אפיתחא:

בארצך. במקום שאתה דר ויודע איך להתנהג בם:

[קמא] כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, ר"ל שכבר באר שבאם עושים רצונו ש"מ לא יהיה בך אביון, וא"כ ממה שאתה רואה שלא יחדל אביון מקרב הארץ מזה תדע שאין עושים רצונו ש"מ, א"כ עצה היעוצה שאתה פתוח תפתח ונתון תתן, ובזה שתעשה רצונו תהיה אתה העשיר והנותן והוא ישאר הרש והמקבל, וז"ש מצוך פתוח תפתח שעי"כ תהיה אתה המחלק צדקה, ור"ל שמהראוי היה שכל העם יהיה להם צרכם ולא יצטרכו איש לרעהו וכן יהיה כשעושים רצונו של מקום, אבל כשאין עושים רצונו יתן חלק העניים בפקדון ביד העשירים והוא הגבאי עליו, וכשהעני בא לקבל ממנו צדקה בא לקחת קצת מחלקו אשר הוא בפקדון ביד העשיר, וז"ש כי יהיה בך אביון הלא זה מצד אשר ה' אלהיך נותן לך את חלקו שהוא מופקד בידך, וא"כ לא תאמץ את לבבך מאחיך האביון ר"ל הלא הוא אחיך וי"ל חלק בעושר כמוך, ועז"א ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך, ר"ל ברכתך היא כדי שתהיה גבאי צדקה לתת לו מחלקו המופקד בידך ואחר שלא יחדל אביון א"כ העצה הוא פתוח תפתח כדי שאתה תהיה הנותן ולא בהפך:

[קמב] לאחיך לעניך ולאביונך, ר"ל כ"א לפי כבודו לאחיך תתן עסה ומעה [או מטה כגי' הש"ע (סי' רן)] ולהעני תתן פת ולהאביון תאכיל לתוך פיו וכ"ה בתוספתא (פ' בתרא דפאה):

ה פירוש ולא לשון הואיל כמו כי על כן לא נתתיה לשלה בני כי על כן לא נתתיך לנגוע אליה כי שם מחובר עם מלת כי וכל כי על כן שבמקרא לשון הואיל הוא כמו שכתב רש"י בפרשת וירא אבל כאן שהוא בלתי מלת כי פירושו מפני כן:

ו דאם לא כן לאמר למה לי הא אין דיבור קודם ממנו שיבא אחריו מלת לאמר: