דברים יג, יא

וְתִרְגְמִנֵהּ בְּאַבְנַיָא וִימוּת אֲרֵי בָעָא לְאַטְעֲיוּתָךְ מִדַחַלְתָּא דַיְיָ אֱלָהָךְ דִי אַפְּקָךְ מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם מִבֵּית עַבְדוּתָא

וּתְאַטְלוּן יָתֵיהּ בְּאַבְנָא וִימוּת אֲרוּם בְּעָא לְאַטְעֲיוּתְכוֹן מִדְּחַלְתָּא דַיְיָ אֱלָהָךְ דְּאַפֵּיק יַתְכוֹן פְּרִיקִין מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם מִבֵּית שִׁעֲבּוּד עַבְדַיָא

וסקלתו. פירוש מה תהיה מיתתו:

כי בקש להדיחך. אף על פי שלא עשה ההזק כמו שעושים מדיחי עיר הנדחת מכל מקום חייב מיתה בשביל שבקש להדיחך ובהריגתו תשיג שלא ידיח אחרים ואם לא תהרגהו אולי ידיח הוא או זולתו את אחרים ותעלה בידם:

באבנים ומת עד שימות, מלמד שאם לא מת בראשונים ימות בשניה. אזהרה להדיוט המסית מנין ת״ל וכל העם ישמעו ויראו ולא יוסיפו לעשות וגו'.

וסקלתו באבנים ומת. על דרך אמרם זכרונם לברכה בזוהר (חלק ג רעב.) בסוד ״שמע ישראל״ שיש בו חמש אבנים שבו סוקלין ס״מ בקירטא ומת.

ואמרו וכל ישראל ישמעו ויראון, כי כשיראו ישראל קריאתם וטעם קריאתם, ישמעו ויוסיפו ליראה את ה׳, כאמרם זכרונם לברכה שם באותו מעשה של החסיד (קידושין פא.).

[סט] וסקלתו באבנים, יכול באבנים מרובות, התבאר בפ' קדושים (סי' צב), וע"ש נאמר כאן הדחה התבאר למעלה (סי' סב), וסתמא פה כרבנן דר"ש, ומ"ש המוציאך אפי' אין לו עליך, למעלה (סי' סא):