דברים יא, ט

וּבְדִיל דְתוֹרְכוּן יוֹמִין עַל אַרְעָא דִי קַיִים יְיָ לַאֲבָהָתְכוֹן לְמִתַּן לְהוֹן וְלִבְנֵיהוֹן אַרְעָא עָבְדָא חֲלַב וּדְבָשׁ

וּמִן בִּגְלַל דְּיִסְגוּן יוֹמֵיכוֹן עַל אַרְעָא דְקַיֵּים יְיָ לְאַבְהַתְכוֹן לְמִתַּן לְהוֹן וְלִבְנֵיהוֹן אַרְעָא דְפֵירָהָא שְׁמֵינִין כַּחֲלָב וְחַלְיַין כִּדְבָשׁ

ולמען תאריכו ימים על האדמה. שאם בניכם לא ישמרו את המצות יגלו ממנה מהרה קודם לונושנתם בארץ כמו שהעיד באמרו ועצר את השמים ואבדתם מהרה:

ולמען תאריכו ימים וגו׳. זהו גמול על פי׳ השני כל המצוה דמשמעו שיגמור מצוה שהחל. ע״ז הבטיחה תורה שיאריכו ימיהם המה וזרעם ויראו עולמם בחייהם:

ארץ זבת חלב ודבש. הכי מיבעי לפי סדר הלשון על האדמה ארץ זבת חו״ד אשר נשבע וגו׳ ולזרעם. אבל לשון לתת להם ולזרעם ארץ זבת חו״ד משמע שיהא נתונה להם ארץ כזה וגם לזרעם תהי׳ הנתינה ארץ זבת חו״ד. והוא פלא אחר שכבר ניתנה ארץ כזה לאבות ממילא היא נחלת אבות לבנים. ע״ז נתן טעם כי הארץ וגו׳ וע׳ במדבר י״ד א׳: