דברים א, כה

ויורדו אלינו. מגיד שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות:

ויאמרו טובה הארץ. מי הם שאמרו טובתה, יהושע וכלב:

וּנְסִיבוּ בִידֵיהוֹן מֵאִבָּא דְאַרְעָא וְאַחִיתוּ לָנָא וַאֲתִיבוּ יָתָנָא פִּתְגָמָא וַאֲמָרוּ טָבָא אַרְעָא דַיְיָ אֱלָהָנָא יָהֵיב לָנָא

וּנְסִיבוּ בִּידֵיהוֹן מִן אִיבָּא דְאַרְעָא וְאָחִיתוּ לְוָתָנָא וְאָתִיבוּ יָתָנָא פִּתְגָמָא וַאֲמָרוּ כָּלֵב וִיהוֹשֻׁעַ טָבָא אַרְעָא דַיְיָ אֱלָהָנָא יָהֵיב לָנָא

ויאמרו טובה הארץ אשר ה' אלהינו נתן לנו מי הם שאמרו טובתה יהושע וכלב לשון רש"י (רש"י על דברים א׳:כ״ה) מספרי (דברים כה) ואני תמה אם כן מה הטענה הזאת עליהם וראוי שיאמינו לעשרה יותר מן השנים אולי טען עליהם כיון שהקב"ה הודיע אתכם שהיא ארץ טובה וגדולי השלוחים והצדיקים שבהם אף הם מעידין כן היה לכם להאמין כי האחרים מפני מורך לב אמרו מה שאמרו והנכון מה שפירשתי שם (במדבר יג לב) שכולם הודו לפני משה ואהרן וכל העדה ואמרו (שם יג כז) באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה והנה כלם בהסכמה אחת בטובת הארץ אבל בחוזק העמים ההם המסו את לבבם ואחרי כן בראותם כי יהושע וכלב יחזקו את לבם למלחמה באו שאר המרגלים אל בני ישראל שלא בפני משה והוציאו דבה על הארץ שהיא ארץ אוכלת יושביה וזהו ותרגנו באהליכם (דברים א׳:כ״ז) וגם העם לא יזכירו בפני משה הדבה הזאת כי יכחישם שלא אמרו כן בתחלה והודו שהיא טובה וגם זבת חלב ודבש אבל אמרו למשה (דברים א׳:כ״ח) אנה אנחנו עולים אחינו המסו את לבבנו לאמר עם גדול ורם ממנו ועל כן יאמר להם משה עתה אמת הוא כדבריכם שהעם ההוא גדול ורם אבל ה' ילחם לכם ככל אשר עשה עמכם ממצרים ועד הנה וזה טעם ובדבר הזה אינכם מאמינים בה' אלהיכם שאין העכבה אלא ממיעוט אמנה הנה כל הפרשה כפשוטה ומשמעה:

ויורידו בעבור גובה העץ והאמת בעבור היותם בנגב:

ויאמרו טובה הארץ. אפי' הרשעים הודו בטובתה כאמרם וגם זבת חלב ודבש היא:

ויאמרו טובה הארץ אשר ה' אלהינו נותן לנו. בזה יש ספק אמר ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבוא אליהם פי' את הערים אשר נבוא אליהם תחלה שיהיו נוחים לכבוש והם השיבו טובה הארץ זהו טענו חטים והודה לו בשעורים. והתשובה שכל המרגלים אמרו טובה הארץ אלא שיהושע וכלב אמרו כן לכף זכות והאחרים אמרו כן לכף חובה שכוונתם לומר אתם שואלים מה הם הערים אשר נבוא אליהם תחלה אנו משיבים שהארץ טובה כלומר ענין הערים לא יועיל כלום שנמנע הוא לעלות שמה אלא אנו משיבים שהיא טובה לא עוד וזה אמרו דרך ערמה לא בנגלה אלא שהמשכילים יבינו עד שהשתיק כלב את העם ואמר עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה אז אמרו בפי' לעיני כל ערמתם ותחבולותם ואמר והאנשים אשר עלו עמו אמרו לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו שאע"פ שאמרו להם הטובה היא אם רעה אין הכוונה בזה אלא לשמח לישראל אבל העיקר הוא באיזה דרך נעלה והם השיבו לתפל ולא השיבו לעיקר דרך תחבולה וא"ת א"כ מה זה שאמר ולא אביתם לעלות ראוי היה שלא ירצו לעלות כיון שטענו חטים והודה לו בשעורים התשובה אמר להם משה אם לא שאתם רשעים ואינכם מאמינים בה' לא הייתם מבינים רשעת תשובתם והייתם דנים לכף זכות מאמר המרגלים וז"ש ותמרו את פי ה' אלהיכם. ובזה הותר ספק א' שהקשה הרמב"ן בפ' שלח לך שלא מצינו במרגלים עון שהם השיבו היטב ואמת לכל שאלות ששאל משה בשליחות ההוא ולא מצא עון להם אלא במלת אפס ובזה שפירשתי כבר מצאנו עונם חרות וא"ת הרי אמר שם וישיבו אותם דבר ואת כל העדה ויראום את פרי הארץ ויספרו לו ויאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה אפס כי עז העם וגו' התשובה כתבתיה שם שהרי בפי' אמר כאן וישיבו אותנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבוא אליהם ויאמרו טובה הארץ אשר ה' אלהינו נותן לנו:

ויקחו בידם וגו׳. צריך לדעת: א׳, למה הצרך לומר ויקחו בידם, שלא היה צריך לומר אלא ״ויורידו אלינו מפרי הארץ״. ב׳, למה אמר וישיבו אתנו דבר ויאמרו וגו׳, שלא היה צריך לומר אלא ״וישיבו אתנו טובה״.

אכן הכונה היא, לפי שהיו במרגלים שתי הדרגות: אחת רעה, היא תשובת עשרה מרגלים, ואחת טובה, היא תשובת יהושע וכלב. ובדבריו כאן אמר שתי התשובות. כנגד מה שהשיבו עשרה האנשים הרשעים לרעה אמר ויקחו וגו׳ וישיבו אתנו דבר, פרוש, לא רצה משה עליו השלום לחזר הדברים הרעים שלא לעורר הדין על שכבר מתו, ואמר הענין סתם שהשיבו דבר. ולהעירך שעל עשרה מרגלים הוא אומר, אמר ויקחו בידם, פרוש, על דרך אמרם זכרונם לברכה (סוטה לד.) שמונה מרגלים נטלו אשכול, אחד נטל תאנה, ואחד נטל רמון, אבל יהושע וכלב לא נטלו כלום כאמור בדבריהם זכרונם לברכה. והוא מה שדקדק במאמר ויקחו בידם לומר שהם העשרה שלקחו בידם מפרי הארץ, וישיבו אתנו דבר מה שהשיבו. גם אפשר לדון גזרה שוה ״דבר״ מ״דבר״ האמור בפרשת שלח דכתיב (במדבר יג:כו) ״וישיבו אותם דבר״. והגם שאין אדם דן גזרה שוה אלא אם כן קבלה מרבו, בכיוצא בזה לגלות פשטי הכתובים הודיעונו רבותינו זכרונם לברכה שיכולין לגלות בגזרה שוה כזו, וזה פשוט להולכים באור החיים. וכנגד יהושע וכלב אמר ״ויאמרו טובה הארץ״. וכפי זה יש טעם נכון לכפל וישיבו וגו׳ ויאמרו וגו׳. גם נתישב דברי משה שאמר דבריו סתומים ״ויאמרו טובה הארץ״ שמשמעות הדברים יגיד על כלן, ולדברינו הרי חלק דברי המרגלים לשנים, רעים וטובים.

טובה הארץ. כן הוא שאמרו כלם כן וכמש״כ הרמב״ן. ואדרבה יהושע וכלב אמרו טובה הארץ מאד מאד. הכניסו קוץ באליה שבה בכונה פנימית ברצון ה׳. אבל המרגלים בכלל אמרו רק שהיא טובה בפריה באין מחסור רק שקשה הכבוש:

ויקחו, ובכ"ז לקחו בידם מפרי הארץ ויורידו אלינו כי ע"ז נשלחו לראות טובת הארץ ופירותיה, וע"ז וישיבו אותנו דבר כי על פרט זה נשלחו ועל פרט זה היה להם להשיב תשובה לשולחיהם ובזה הודו כי טובה הארץ מצד זה אשר ה' אלהינו נותן לנו שאם ה' יתננה לנו בדרך נס אין שום ערעור על הארץ עצמה, ולא הזכיר מה שאמרו כי עז העם היושב בארץ שזה לא היה תשובה אחר שע"ז לא נשלחו, [שהתשובה לא יצדק רק על דבר שעליו נשלח, אבל ענינים אחרים נקרא ספור והגדה לא תשובה] ולא היה להם לשום לב ע"ז, אחר שע"מ שנשלחו הביאו תשובה טובה ועל זה שאמרו כי עז העם לא נשלחו כי משה עצמו א"ל שעז העם רק שה' יתן אותם בידם עפ"י נס:

ל אף על פי שגם שאר מרגלים אמרו טובתה מכל מקום גם היו מוציאים דבה על הארץ וכאן כתיב ויאמרו טובה הארץ משמע שלא אמרו כלל ברעתה. רא"ם: