דברים א, כד

עד נחל אשכל. מגיד שנקרא על שם סופו:

וירגלו אתה. מלמד שהלכו בה ארבעה אומנין שתי וערב:

וְאִתְפְּנִיוּ וּסְלִיקוּ לְטוּרָא וַאֲתוֹ עַד נַחֲלָא דְאַתְכָּלָא וְאַלִילוּ יָתַהּ

וְאִתְפְּנִיּוּ וּסְלִיקוּ לְטַוְורָא וְאָתוּ עַד נַחֲלָא דְאַתְכְּלָא וּתְרִגִינוּ יָתָהּ

וְכַוְונוּ וּסְלִיקוּ לְטוּרָא וּמָטוּ עַד נַחֲלֵי סְגוֹלָה וְיָלִילוּ יָתָה:

ויבואו עד נחל אשכול. כמו שאמר עלו זה בנגב שהיה באותו הצד שהיו שם ישראל אצל קדש ברנע והיא בדרומה של ארץ ישראל כמבואר בגבולי הארץ:

עד נחל אשכל פרש״י מלמד שהלכו בה ארבע אומנים שתי וערב פ׳ שורות כדאיתא בהשוכר את הפועלים, פועלים בהליכתן אוכלים מן הענבים מאומן לאומן ובחזרתן מן הגת פי׳ משורה לשורה.

ויפנו ויעלו וגו׳. אמרו ויפנו, פרוש, שפנו מדרך שהיו בה, כי קודם שהתחיל השליחות היו צדיקים כאמרו ״כלם אנשים״, ומעת שהתחילו ללכת בשליחות זה הרשיעו ופנו מדרך השכל. ועיין מה שכתבתי בפסוק ״וילכו ויבאו״ (במדבר יג:כו).

וירגלו אתה. פרוש, לא כמו שאמרו ישראל למשה ״ויחפרו לנו״, אלא רגלו אותה לדעת מה היא ומה אנשיה, ולא בקשו לדעת חפירות המטמוניות.

ויבאו עד נחל אשכל וגו׳. כבר פירשנו בפ׳ שלח ובפ׳ מטות. דתחלת ביאה היה של כלב בחברון. ואח״כ היה תור הארץ ע״י פיזור של י״ב אנשים:

ויפנו, כבר בארתי שם בארך שכל ארבעים יום הלכו כפי שליחותם שהיה רק לתור לא לרגל, רק שבחזרתם שעלו ההרה שהוא הר חברון, שם ראו ערים בצורות וענקים, ושם הלכו כ"א לבדו כמ"ש ויבא עד חברון [כי בעיר בצורה התיראו ללכת יחד בל יתפשו כמרגלים] ולכן לא באו בעצה אחת עד שבאו לנחל אשכול ששם התקבצו שנית והיו ביחד ואז נתנו דעתם להיות מרגלים ומוציאי דבה, וז"ש ויפנו ר"ל בעת שפנו ללכת בחזרה, ואז ויעלו ההרה הר חברון ששם ראו ענקים וערי בצורות, ויבאו עד נחל אשכל ששם התקבצו, וירגלו אותה ר"ל אז הסכימו אל הריגול כי הדבה אשר הוציאו היה מצד הריגול על חוזק העמים והערים לא מצד התיור על טובת הארץ שבזה הודו שטובה הארץ:

י שנשאו אשכול משם כדכתיב ויכרתו וגו' על כן קרא למקום ההוא נחל אשכול וזה היה בחזרתן:

כ ר"ל שהלכו בה בארבע שורות כמין שתי וערב כדי שירגלו את כלה: