בראשית מט, יא

אסרי לגפן עירה. נתנבא על ארץ יהודה שתהא מושכת יין כמעין, איש יהודה יאסר לגפן עיר אחד ויטעננו מגפן אחת, ומשורק אחד בן אתון אחד:

שרקה. זמורה ארכה, קורייד"א בלע"ז [עריס]:

כבס ביין. כל זה לשון רבוי יין:

סותה. לשון מין בגד הוא, ואין לו דמיון במקרא:

אסרי. כמו אוסר, דוגמתו (תהלים קיג ז) מקימי מעפר דל, (שם קכג א) היושבי בשמים, וכן בני אתנו כענין זה ואונקלוס תרגם במלך המשיח. גפן הם ישראל, עירה זו ירושלים. שורקה אלו ישראל (ירמיה ב כא) ואנכי נטעתיך שורק:

בני אתונו. יבנון היכליה, לשון שער האיתון בספר יחזקאל (מ טו) ועוד תרגמו בפנים אחרים גפן אלו צדיקים. בני אתונו עבדי אוריתא באלפן, על שם (שופטים ה י) רוכבי אתונות צחורות.

כבס ביין. יהא ארגוון טב לבושוהי, דומה ליין, וצבעונין הוא לשון סותה שהאשה לובשתן ומסיתה בהן את הזכר לתן עיניו בה ואף רבותינו פרשו בתלמוד לשון הסתת שכרות במסכת כתבות (דף קיא ב) ועל היין, שמא תאמר אינו מרוה, תלמוד לומר סותה:

יַסְחַר יִשְׂרָאֵל לְקַרְתֵּהּ עַמָּא יִבְנוּן הֵיכְלֵהּ יְהוֹן צַדִּיקַיָּא סְחוֹר סְחוֹר לֵהּ וְעָבְדֵי אוֹרַיְתָא בְּאוּלְפַן עִמֵּהּ יְהֵי אַרְגְוָן טַב לְבוּשׁוֹהִי כְּסוּתֵהּ מֵילָא מֵילָא צְבַע זְהוֹרִי וְצִבְעוֹנִין

מַה יָאִי מַלְכָּא מְשִׁיחָא דְעָתִיד לְמֵיקוּם מִדְבֵית יְהוּדָה אָסַר חַרְצוֹי וְנָחִית וּמְסַדֵר סִדְרֵי קְרָבָא בַּעֲלֵי דְבָבוֹי וּמִקְטַל מַלְכִין עִם שׁוּלְטָנֵיהוֹן וְלֵית מְלִיךְ וְשׁוּלְטַן דִיקוּם קֳדָמוֹי מְסַמֵק טַוְורַיָא מִן אֲדַם קְטִילֵיהוֹן לְבוּשׁוֹי מְעַגְעָגִין בְּאַדְמָא מְדַמָא לְעַצוּר דְעִנְבִין

מַה יָאִי הוּא מַלְכָּא מְשִׁיחָא דְעָתִיד לְמֵיקַם מִדְבֵית יְהוּדָה אָסַר חַרְצוֹי וְנָפִיק לִקְרָבָא לְקָבֵיל שַנְאוֹי וּמִתְקַטְלִין מַלְכִין עִם שִׁלְטוֹנִין מְסַמֵק נַהֲרַיָא מִדַם קְטָלֵיהוֹן וּמְחַוֵר גוּלְמָתֵיהּ מִן תְּרַב גִבָּרֵיהוֹן לְבוּשׁוֹי מְעַגְעָגִין בְּאִידְמָא וְהוּא מְדַמֵי לִרְפוּס עִינְבִין:

אסרי. היו"ד נוסף כמו היושבי לסוסתי:

עירה. כמו על שלשים עירים:

ויו"ד בני אתונו. נוסף. או יהיה פירושו כי אסרי ישרת עצמו ואחר עמו:

ולשרקה. כפול כי היא כגפן ועיר כאתון ג"כ:

ובדם ענבים סותה. וי"א שהוא כמו כסותו והוא חסר כ"ף. והנכון בעיני שהוא מגזרת מסוה והטעם שתרבה תבואת כרמיו עד שיסור עירה לגפן ולא יחוש אם יאכל ענבים. ותחת מים יכבס ביין לבושו. ודמהו לדם בעבור שיתאדם וזה על דרך משל כמו יטפו ההרים עסיס. עד שיקרא חכלילי עינים. מרוב היין שהוא שותה כי החכלילות יראה בעין משכרות היין. ושניו לבנות מרוב אכלו חלב:

אסרי לגפן עירה - עיר בן אתונות צריך לקשור לגפן אחת להטעינו מרוב ענבים.

ולשורקה - אחת.

בני אתונו - כפל לשון, כדכתיב בשלמה: וישראל ויהודה רבים איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו כי משופעים ביין היו.

כבס ביין לבושו - לאחר שבצרו הענבים ודורכים אותן בגיתות מתלכלכין בגדיהם בדריכות היינות, כדכתיב: מדוע אדום ללבושך ובגדיך כדורך בגת. וכתוב שם: וכל מלבושי אגאלתי. ואחר הדריכה שותים את היין ולכך הוא אומר: חכלילי עינים מיין - כדכתיב: למי חכלילות עינים למאחרים על היין.

סותה - לשון בגד.

אוסרי לגפן עירה. ומאותות אותו המשיח הוא אחד. שיגלה על עיר בן אתונות כמאמר הנביא וזה שלא יבא על סוס מוכן ליום מלחמה כי אמנם מלחמת האומות ואבדן מלכותם כבר תהיה נשלמת ע"י האל יתברך והוא יהי' למלך בשלום. שנית שיאסור אותו העיר אל הגפן וזה שישכן מלכות שלומו בקרב ישראל שנמשלו לגפן כאמרם ז"ל אומה זו לגפן נמשלה וכן העיד הנביא באמרו כי כרם ה' צבאות בית ישראל:

ולשורקה בני אתונו. שלישית מאותותיו הוא שיקשור חמורו הנזכר ויהיה משכנו בשורק שהוא מבחר הגפן וזה שיאר פניו אל צדיקים שבדור ולא לכל הגפן:

כבס ביין לבושו. רביעית מאותותיו תהיה שיוכל לכבס לבושו בדם כי ימצא הרג רב נעשה קודם בואו כענין מדוע אדום ללבושך וכאמרו ידין בגוים מלא גויות:

אוסרי לגפן עירה. נתנבא על ארץ יהודה שתהיה מושכת יין כמעין, ושעור הכתוב איש יהודה יאסור עיר אחד לגפן אחד ויטעון אותו מגפן אחד וכן אתון אחת יטעון משורק אחד. ואמר כבס ביין משל לרבוי היין בארצו.

ולפי דעת אונקלוס הכתוב מדבר על ישראל וירושלים. אסרי לגפן אלו ישראל, עירה זו ירושלים, ולשורקה אלו ישראל שנאמר (ירמיהו ב׳:כ״א) ואנכי נטעתיך שורק בני אתונו תרגומו עמא יבנון היכליה, תרגם בני מלשון בנין ותרגם אתונו מלשון שער האיתון, שכתוב ביחזקאל (מ). או ירמוז הכתוב למלך המשיח, וע"כ אמר עירה ואמר בני אתונו כענין שכתוב בו (זכריה ט׳:ט׳) ועל עיר בן אתונות.

סותה מגזרת מסוה.

אסרי לגפן עירה. לפי שאמר שיהודה טורף ושולל אמר לך לא תהיה סבור שלכך הוא שולל שאין ארצו מבורכת ואין לו מה יאכל כי ארצו מבורכת ואינו שולל רק לחלק לאחיו העניים כמו שפי'. אוסרי כמו אוסר והיוד מיותרת כמו היושבי בשמים:

לגפן. כמו לגפן אחת:

ולשורקה. לזמורה אחת הוא אוסר עירה שלו זמורה אחת היא מטעינו כולו:

בני אתונו. פי' רש"י כמו בן אתונו והיוד יתירה כמו של אוסרי י"ל דהכי קאמר יהודה בני אוסר לשרקה אתונו:

כבס ביין לבושו. מרוב יין עושה בו משרה וכבושה:

כבס ביין לבושו רמז לריבוי היין שיהיה כמים ומה שאמר ידך בעורף אויביך לפי שחרפה גדולה למי שבורח במלחמה וכבוד לו שימות ולא יברח ולז"א ויך צריו אחור חרפת עולם נתן למו שהמכה בפנים הוא לו לכבוד אבל כשהמכה הוא באחורים הוא חרפה שמורה שברח:

אסרי לגפן וגו׳. הן רבו מפרשי כתוב זה, וכלן דרך דרש דרשו. ואולי שיכון עוד לומר על ביאת מלך המשיח האמור בסמוך ״עד כי יבא שילה״ וגו׳. ואמר ״ולו יקהת עמים״ שאליו עמים ידרשו. אמר שיאסר במאסר ובתפיסה לפני הגפן, שהם ישראל שנמשלו לגפן, דכתיב (תהילים פ:ט) ״גפן ממצרים תסיע״, יאסר לפניהם עירה, פרוש כל האמות הנמשלים לחמור, דכתיב (יחזקאל כג:כ) ״אשר בשר חמורים בשרם״, וכן דרשו זכרונם לברכה (קידושין סח.) בפסוק ״עם החמור״ – עם המשולים לחמור. ״ולשורקה״, פרוש, לפני ענף אחד מהגפן הנקרא שורק, יאסר גם כן בני אתונו. ודקדק לומר עיר ואתון לצד שיש בבחינת הקלפה שהיא שרש נפשות האמות בחינת זכר ונקבה, ולבחינת זכר יקרא עיר ולבחינת נקבה יקרא אתון. ואמר כנגד הגפן שהוא כללות ישראל ״אסרי עירה״ שהוא בחינת הזכר שהוא תקף האמות, וכנגד ענף אחד מישראל אמר ״אתונו״, לומר לצד בחינת הנקבה לא יצטרך לכל ישראל אלא באמצעות ענף אחד די.

או יאמר על זה הדרך שהכתוב מדבר בשתי הגאלות המפרסמות: האחת היא של מצרים, והשניה היא גאלה העתידה בעזרת השם. כנגד גאלה הראשונה אמר אסרי לגפן, על דרך אמרו ״גפן ממצרים תסיע״ (תהלים פ:ט), שאז כפה ה׳ לפניהם בחינה אחת הנקראת עיר והוכנע לפני הגפן. וכנגד גאלה השניה בעזרת השם שתהיה בימינו אמר ולשורקה, פרוש בעת אשר ישרק ה׳ דכתיב (זכריה י:ח) ״אשרקה להם ואקבצם״, אז ״בני אתונו״, אמר לשון רבים, לומר כל בחינת האמות, כי ביציאת מצרים לא הכניע ה׳ לפניהם אלא ראש אמות שהם מצרים וכנען שהם שבעה עממין, שהם היו ראש ותגברת לכל האמות, אבל שבעים אמות לא הוכנעו ולא נתנו להם, אבל לעתיד לבוא בעזרת השם לא יניח מהאמות אמה גדולה או קטנה שלא תנתן להם, והוא אמרו בני אתנו, פרוש מלבד עירה אלא גם בני אתנו.

ואולי נוכל לומר עוד על דרך מה שאמרו בזהר (פנחס רלא:) כי בסטרא אחרא הנקבה היא יותר חזקה מהזכר, כי הזכר נוטל יותרת שלה ונקרא יותרת הכבד (ויקרא ט:י, ויקרא ג:טו), וכדבר הזה. ובחזיון הראוני בחלום שהאבקתי במלחמה עם הזכר ויהי נקל בעיני להכניעו והפלתי אותו בכחי, ולנקבה נתאמצתי בכל כחי כמה פעמים ואחר כמה טרחות יכלתי להשליכה כמה מעלות למטה לארץ, אך לא כבעלה הזכר. ולזה אמר כנגד גאלה העתידה ״ולשורקה״ – עת אשר ישרק ה׳ ויקבצם, ״בני אתנו״ – אותם שבאים מכח הנקבה, גם אותם יאסר ה׳ לפני בני ישראל.

ולא יקשה בעיניך שאנו מחלקים דברי הכתוב, חלק בימי משה וחלק בימי המשיח, כי הלא ידעת דברי הזהר הקדוש (חלק ב׳ קכ.) כי משה הוא הגואל אשר גאל את אבותינו, הוא יגאל אותנו וישיב בנים לגבולם, דכתיב (קהלת א:ט) ״מה שהיה הוא שיהיה״ ראשי תבות משה. ולא יקשה בעיניך דבר זה באמרך הלא מלך המשיח משבט יהודה מזרעו של דוד המלך עליו השלום, ויש אומרים (סנהדרין צח:) דוד עצמו מלך המשיח, דכתיב (יחזקאל לז:כד) ״ועבדי דוד מלך עליהם״ כמשמעו, ואם כן היאך אנו אומרים שהוא משה הבא משבט לוי?

יש לך לדעת כי בחינת נשמת משה, עליו השלום, היא כלולה משנים עשר שבטי ישראל, כי כל הששים רבוא היו ענפיה עליו השלום, וענף שבטו של דוד במשה הוא. ולזה תמצאנו בארץ מדבר שהיה מלך וכהן ולוי ונביא וחכם וגבור, שהיה כולל כל הענפים שבקדשה. ולעתיד לבא תתגלה בעולם שרש המלכות שבמשה, שהוא עצמו מלך המשיח, והוא דוד, והוא ינון ושילה.

כבס ביין וגו׳. יתבאר על דרך אמרם זכרונם לברכה (זהר חדש פרשת בראשית) כי גלות רביעית שבו יגלה הגואל העצום צריך שתהיה ביד ישראל מצות עסק התורה, וזולת זה יתעכב מבוא. ולזה רמז באמרו כבס וגו׳, פרוש כי כחו של המלך המצפה שילה שמו הוא בחינת עסק התורה שיתעסקו ישראל ביינה של תורה, ועין מה שפרשו בפסוק (שיר השירים רבה פ״ב) ״הביאני אל בית היין״, ואמר כי באמצעותה יהיה לבושו, שהוא כנוי למלכות, נכון אליו ללבשו.

ואמרו ובדם ענבים וגו׳, נתכון לומר כי אם יגיע זמן הגאלה ולא ימצא יין, פרוש שאין בנו תורה, תהיה הגאלה באמצעות על ותקף הגלות אשר יצרו האמות לישראל, כאמרם זכרונם לברכה (סנהדרין צז:) כי כשיגיע קץ הנחתם ולא יהיה בישראל זכות לגאלם, יעמיד להם מלך קשה כהמן וכו׳, והוא אמרו ובדם ענבים, כי באמצעות היסורין יזדככו הנפשות ויתבררו ניצוצי הקדשה כדרך שיתבררו באמצעות בחינת התורה, אלא שזו מלאכתו נאה וזו מלאכתו בלתי נאה.

ואמרו ענבים, כי באמצעות היסורין תגמר הכנתה כגמר בשול פרי הגפן שהם הענבים. וגם רמז כי לא ישלטו האמות לשפך דם לזמר אילן או ענף או אשכול, אלא ענבים, פרוש גרגרין.

ואמר סותה לרמז מדרגה קטנה למטה מהכסות, כי הסות ירצה לשון כסוי ההכרחי לשון מסוה, והכונה בזה כי הפרש גדול יהיה בין אם תהיה הגאלה באמצעות התורה והמצוות, אז יגלה בגלוי מלכות עליון, לתהיה באמצעות הנקמה אשר תהיה בישראל, יהיה בבחינת עני ורוכב וגו׳.

אסרי לגפן עירה. באשר יין הוא מועיל לחריצות השכל כדאי׳ ביומא דע״ו ב׳ חמרא וריחני פקחין ע״כ הי׳ הברכה שפע יין ביהודה עד אשר גפניו שהוא בכ״מ אילן דק וא״א לקשור אליו בהמה שלא ישבר אבל ביהודה היו הגפנים עבים עד שהי׳ אפשר לקשור בו עירה:

ולשרקה. הוא הענף היה אפשר לאסור בו בני אתונו. עוד באה הברכה על חוזק היין עד אשר כבס ביין לבשו. ידוע דעיקר כבוס בגדים טוב רק במים רק כשיש כתמים טוב להוציא ע״י משקה חריף. כך הי׳ מנהג ביהודה לכבס ביין לבושו מפני חריפתו:

ובדם ענבים סותה. בעוד לא נגמר בישולן אין המשקה היוצא מהם נקרא יין אלא דם ענבים וכמש״כ בס׳ דברים בשירת האזינו והוא חריף ועז ביותר. ומכבס בהם סותה. והוא קיצור מכסות. היינו בגד קטן שאינו מתלבש על כל הגוף אלא על מחצה העליון מקום שמזיע ביותר. ע״כ נדרש לכבוס בדם ענבים להוציא זעה שלו. ובמשנה כלים פט״ז מ״ח ואמום של עושה סותות היינו דפוס שעושין הסותות עליהן. באשר הוא נעשה באופן שיהא מתדבק לבשר ע״כ נעשה על הדפוס:

אסרי. מצייר בנבואתו את המלך המשיח כמו שראהו זכריה בנבואתו עני ורוכב על החמור ועל עיר בן אתונות, שלא ירכב על סוס המוכן למלחמה רק על החמור, ומצייר מה שינגפו הבאים למלחמה כמו שצייר אותם הנביא בדריכת ענבים להוציא דם ענב, כמ"ש מדוע אדום ללבושך ובגדיך כדורך בגת פורה דרכתי לבדי ואדרכם באפי ויז נצחם על בגדי וכו' ואמר (יואל ד׳:י״ב) יעורו ויעלו הגוים אל עמק יהושפט וכו' שלחו מגל כי בשל קציר באו רדו כי מלאה גת השיקו היקבים כי רבה רעתם, שמצייר דריכת חיל גוג ומגוג בג' מדרגות. א] שקוצרים הענבים מן הגפנים. ב] שמשימין אותם בגת. ג] שנדרכו והוציאו היין, שהוא דם החללים, ואבינו הזקן חזה כל זאת ברוחו באופן נשגב, שבעוד הענבים על הגפן כבר נדרכו בגת והמלבושים נתאדמו מן הדם, ר"ל שאך בבוא הרוכב על החמור ויאסור את חמורו אל הגפנים כבר יתכבסו מלבושיו מן היין, ר"ל שאז החיילות הלוחמים שהיו דומים בעודם מחוברים אל הגפן, נדרכו בגת והמשיח כבס מלבושי מדמם. וז"ש שיבא שילה אשר בעודנו אוסר את עירו אל הגפן, ואת בני אתונו אל השרקה, [שהוא הגפן המובחר והוא משל אל העמים הגבורים והאדירים] כבר יכבס את לבושו ביין ואת כסותו בדם ענבים, ר"ל שע"י החמור שירכב עליו יפלו כלם חללים [ועיר מציין גם צעירי מינים אחרים כמ"ש ישאו על כתף עירים חיליהם שהוא צעירי הגמלים כמ"ש בפירוש שם, ובן אתונות מציין רק צעירי החמורים, ועז"א ועל עיר בן אתונות, שזה נושא משא יותר יאסרוהו לשורקה, ולבוש הוא הלבוש המיוחד לאיזה דבר, וכסות כולל כל מה שמכסה בו, וממליץ שלבוש המיוחד למלחמה יכבס ביין, שמציין שכבר עשה יין מן דם הענב, והכסות שהם יתר בגדיו יכבס בדם ענבים שזה פחות מן היין, כמש"פ על מדוע אדום ללבושך ובגדיך כדורך בגת עיי"ש בפירוש]:

ג והכי משמע הקרא אוסרי לגפן עירה, יסבבון ישראל עיר ירושלים, ולשורקה בני אתונו וישראל יבנון בית המקדש:

ד רוצה לפרש דקאי פסוק זה אתלמידי חכמים, צחורות פירוש לבנות, תלמידי חכמים שלובשים בגדים לבנים, אי נמי רוכבים על אתונות לבנות ממקום למקום כדי ללמוד תורה: