בראשית מח, יא

לא פללתי. לא מלאני לבי לחשב מחשבה שאראה פניך עוד פללתי לשון מחשבה, כמו (ישעיה טז ג) הביאי עצה עשו פלילה:

וַאֲמַר יִשְׂרָאֵל לְיוֹסֵף לְמֶחֱזֵי אַפָיךְ לָא סְבָרִית וְהָא אַחֲזִי יָתִי יְיָ אַף יָת בְּנָיךְ

וַאֲמַר יִשְרָאֵל לְיוֹסֵף מֵיחְמֵי סְבַר אַפָּךְ לָא חֲשִׁיבִית וְהָא אַחְמֵי יָתִי יְיָ אוּף יַת בְּנָךְ

וטעם לא פללתי. לא דנתי בלבי. מגזרת פלילים:

ראה - כמו ראות וכן: עשה כיום הזה.

לא פללתי - לא דנתי בלבי. כל פילול לשון דין וכן: ויעמוד פנחס ויפלל עשה נקמה. כדכתיב: ויקם מתוך העדה ויקח רומח בידו וגו' לשון נקמת דין.

גם את זרעך. ועליהם אמר קהל עמים וזה אמר אלי כשברכני בירושת הארץ כאמרו למעלה ויברך אותי א"כ ראוי שאותה הברכה תחול עליהם ולכך ברך אז את יוסף ואת בניו:

לא פללתי לשון תפלה כמו ויעמוד פנחס ויפלל לא התפללתי לראות פניך שהרי אמרתי טרוף טורף יוסף. ד״א לא דנתי בלבי. כל פלול לשון דין.

ויאמר ישראל וגו׳ לא פללתי. פלילה אינה מחשבה בעלמא. אלא בהשתדלות להשיג דבר. ואמר יעקב הן לא השתדלתי אפי׳ לראות פניך שהרי הייתי מיואש ממך. והנה בלי השתדלות הראה אתי אלהים גם את זרעך. והיה בזה הקדמה למה שחפץ להקדים ברוה״ק את אפרים והוא הצעיר ולא חשב לגבוהות כאשר יבואר. ע״כ הקדים כי כך דרך השגחה העליונה לעשות דבר גם בלי שום השתדלות האדם. ויוסף הבין שמדבר במה שהגביה את יוסף בזה שנתן לבניו שני חלקים בלי השתדלות יוסף בזה. ע״כ ויוצא יוסף אתם מעם ברכיו. כדי שתהיה ההשתחואה ליעקב פנים בפנים וישתחו לאפיו ארצה. כמודה ומחזיק טובה ליעקב ע״ז. שהרי הי׳ הדבר תלוי אך בו והי׳ יכול לפרש וקהל גוים על שני בני בניו אחרים. ע״כ עליו להחזיק טובה ע״ז:

כ דקשה לרש"י פשיטא כיון שסבור שטרוף טורף איך יחשוב מחשבה לראות אותו, ועל זה פירש לא מלאני לבי, כלומר לא עלתה על דעתי מחשבה אחרת ולומר שמא לא נטרף ואראה אותך חי: