בראשית מז, ד

וַאֲמָרוּ לְוַת פַּרְעֹה לְאִתּוֹתָבָא בְאַרְעָא אֲתֵינָא אֲרֵי לֵית רַעֲיָא לְעָנָא דִּי לְעַבְדָּיךְ אֲרֵי תַקִּיף כַּפְנָא בְּאַרְעָא דִּכְנָעַן וּכְעַן יֵתְבוּן כְּעַן עַבְדָּיךְ בְּאַרְעָא דְגשֶׁן

וַאֲמָרוּ לְפַרְעה לְאִיתוֹתָבָא בְּאַרְעָא אָתֵינָא אֲרוּם לֵית אַתַר בֵּית רַעֲיָא לְעָנָא דִלְעַבְדָךְ אֲרוּם תְּקֵיף כַּפְנָא בְּאַרְעָא דִכְנָעַן וּכְדוּן יֵתְבוּן כְּעַן עַבְדָךְ בְּאַרְעָא דְגשֶׁן

לגור בארץ באנו כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך אני תמה בטעם הזה שאמרו לו כי גם במצרים אין מרעה כי כבד הרעב בארץ מצרים כמו בארץ כנען או יותר כי עליה היתה עיקר הגזירה ואולי אמרו כי בארץ כנען מפני כובד הרעב יאכלו האנשים עשב השדה ולא ישאירו מחיה לבהמה אבל בארץ מצרים יש בה שבר יחיו בה האנשים ותשאר בה מרעה מעט ויתכן שהיה בארץ מצרים מרעה מעט באחו מפני היאורים והאגמים:

לגור בארץ - ולא מתוך חוסר ממון אלא בשביל מרעה לצאננו. כל זה אמרו שלא יאמר פרעה ליקח משל יוסף באו.

כי אין מרעה לצאן. יאמר לכובד הרעב שבארץ כנען העשבים שהם מרעה הצאן חזרו למאכל לבני אדם וע"כ אין מרעה לצאן.

לגור בארץ באנו דירת עראי עד יעבור דוחק הרעב אבל לא להשתקע כמו שדרשו רבותינו.

כי אין מרעה לא באנו אלא בשביל מרעה לצאננו כל כך תאמרו כדי שלא יאמר פרעה לקחת משל יוסף באו. ועתה ישבו עבדיך בארץ גשן עד שיחפוץ הקב״ה שיפסוק הרעב ונחזור לארצנו.

לגור בארץ באנו. לפי הפשט להתיישב ולהשתקע ורבות' פי' שלא ירד להשתקע אלא לגור שם:

ויאמרו אל פרעה. עתה הגיעו לבקשתם שהרי כבר יודעים מטוב ארץ גושן:

לגור בארץ באנו. כחשו לו ולא הודיעו דבר ה׳ שישארו כל ימי חייהם במצרים עד עת קץ אלא באו לגור על משך שני הרעב:

כי אין מרעה וגו׳. ואע״ג שודאי היו מאכלי בהמה בא״י וכמ״ש לעיל מ״מ אחרי כי כבד הרעב בארץ ואוכלים האנשים עשבי השדה ואין מרעה לצאן אשר להם, ע״כ ישבו נא עבדיך בארץ גשן. והנה אמנם לא דברו כזב לפרעה שבאו לגור כי באמת כיוונו בזה שרצונם להיות גרים ולא כאזרחי הארץ וכדבר ה׳ לא״א כי גר יהי׳ זרעך וכמו שביארנו במקומו: