בראשית מז, ג

וַאֲמַר פַּרְעֹה לַאֲחוֹהִי מָה עוֹבָדֵיכוֹן וַאֲמָרוּ לְפַרְעֹה רָעֵי עָנָא עַבְדָּיךְ אַף אֲנַחְנָא אַף אֲבָהָתָנָא

וַאֲמַר פַּרְעה לְאָחוֹי דְיוֹסֵף מַה עוֹבָדֵיכוֹן וַאֲמָרוּ לְפַרְעה רָעֵי עָנָא הֲווֹ עַבְדָךְ אוּף אֲנָן אוּף אֲבָהָתָן

רעה צאן עבדיך. כתוב בה"א במקום י' כי אותיות אהו"י מתחלפות.

אל אחיו. באשר עמדו יחד עם יוסף שהציגם. דקדק פרעה לדבר רק עמהם. לכבודו של יוסף. לומר שהוא יודע שאין הוא שוה להם:

רעה צאן עבדיך. היו מוכרחים ג״כ לתכלית המבוקש להגיד מילתא דמיגני׳ דידהו שהמה רועי צאן ולא אמרו כי אנשי מקנה היו באשר שעתה לפי תשובתם שהמה רועי צאן אין דברים הללו שהיו אנשי מקנה כ״א התפארות ושמירת כבוד עצמם. ואל תתהדר לפני מלך כתיב. ורק יוסף לפי שחשב הוא להודיע כי אחיו רועי צאן לו נאה לשמור כבוד אחיו לפני המלך. וכן בתשובתם אנשי מקנה היו עבדיך אין זה הידור הכבוד אלא תשובה על השאלה אבל עתה שהתשובה הנחוצה להודיע כי המה עתה רועי צאן א״כ היו דבריהם אנשי מקנה היינו רק להתהדר:

גם אנחנו שהננו במעלת הליכות עולם כשארי אנשים:

גם אבותינו. שהיו אנשי אלהים:

ויאמרו אל פרעה. הם אמרו אל פרעה באופן שלא יצטרך יוסף להפיק רצון ע"ז רק על אופן שיש רשות לכל הבא מארץ אחרת להיות שם, וזה בשני דברים. א] אמרו רעה צאן עבדיך, ויש חירות להרועים לנסוע עם המרעה בכ"מ, [ולכן לא הזכירו שהם אנשי מקנה שמשמעו שהם סוחרים שבזה אין דינם כרועים] וזה תשובה על השאלה מה מעשיכם, ויאמרו אל פרעה, אמירה שניה ע"מ שלא שאלם, לגור בארץ באנו, שלא באו להשתקע רק לגור מצד שאין מרעה בארץ כנען, וע"ז יש ג"כ רשות לכל רועים, ועז"א ועתה ישבו נא עבדיך, ר"ל שישבו עתה לפי שעה עד שיופסק הרעב, באופן ששאל דבר שיש רשות לכל העמים שם מבלי הבדל: