בראשית מז, יח

בשנה השנית. שנית לשני הרעב:

כי אם תם הכסף וגו'. כי אשר תם הכסף והמקנה ובא הכל אל יד אדוני:

בלתי אם גויתנו. כמו אם לא גויתנו:

וּשְׁלִימַת שַׁתָּא הַהִיא וַאֲתוֹ לְוָתֵהּ בְּשַׁתָּא תִנְיֵתָא וַאֲמָרוּ לֵהּ לָא נְכַסֵּי מִן רִבּוֹנִי אֶלָּהֵין שְׁלִים כַּסְפָּא וְגֵּיתֵי בְעִירָא לְוַת רִבּוֹנִי לָא אִשְׁתָּאַר קֳדָם רִבּוֹנִי אֶלָּהֵין גְּוִיָתָנָא וְאַרְעָנָא

וּשְׁלִימַת שַׁתָּא הַהוּא וְאָתוּ כָּל מִצְרָאֵי לְוָתֵיהּ בְּשַׁתָּא תִנְיֵיתָא וַאֲמָרוּ לֵיהּ לָא נְכַסֵי מִן רִבּוֹנִי אֲרוּם אִין שְׁלִים כַּסְפָּא וְגֵיתֵי בְּעִירָא לְרִבּוֹנִי לָא אִשְׁתַּיָיר לָנָא קֳדָם רִבּוֹנִי אֱלָהֵן גוּפְנִין וְאַרְעָן

ויבאו אליו בשנה השנית לשני הרעב ואף על פי שאמר יוסף ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר (בראשית מ״ה:ו׳) מכיון שבא יעקב למצרים באתה ברכה לרגלו והתחילו לזרוע וכלה הרעב וכן שנינו בתוספתא דסוטה (י ג) לשון רש"י (רש"י על בראשית מ״ז:י״ט) וכך הוזכר (בראשית רבה פ״ט:ט׳) אמר רבי יוסי ברבי חנינא שתי שנים עשה רעב כיון שירד יעקב אבינו למצרים כלה הרעב ואימתי חזרו בימי יחזקאל וכו' ואם כן לא נתקיימו דברי יוסף כפתרונו ויבא הענין לחשוד אותו בחכמתו ואולי נאמר שהיה הרעב בארץ כנען כדבר יוסף אבל במצרים ירד יעקב אבינו אל היאור לעיני פרעה ולעיני כל מצרים וראו כל עמו שעלה נילוס לקראתו וידעו כי ברכת ה' היא לרגלי הנביא ואם כן יהיה ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו לחם לפי הטף בשאר שני השבע וכל ימי חיות אביו כי גם אחרי מות אביו אמר אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם (בראשית נ׳:כ״א) ועם כל זה אני תמה שאם כן לא היה החלום אמת כי הראו לו את הגזרה ולא הענין הנהיה והנעשה בהם וראיתי שם בתוספתא דסוטה אמר רבי יוסי כיון שמת יעקב אבינו חזר הרעב לישנו וכו' ועוד שנינו בספרי (עקב לח) ויברך יעקב את פרעה במה ברכו שנמנע שני הרעב אף על פי כן שלמו אחר מיתתו שנאמר ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם מה כלכול האמור להלן (פרק מה יא) בשני רעבון הכתוב מדבר אף כלכול האמור כאן בשני רעבון הכתוב מדבר רבי שמעון אומר אין זה קידוש השם שדברי צדיקים קיימין בחייהם וניטלין לאחר מיתתן אמר רבי אלעזר ברבי שמעון רואה אני את דברי רבי יוסי מדברי אבא שזה קידוש השם שכל זמן שהצדיקים בעולם ברכה בעולם נסתלקו מן העולם נסתלקה ברכה מן העולם עד כאן והנה השלים הרעב חמש השנים הנותרות ודעת רבי אברהם שהיו אלו שתי השנים לאחר בוא יעקב למצרים וכך כתב מצינו בדרש כי נסתלק הרעב בזכות יעקב גם יתכן שהיה רעב שלש שנים ולא היה כמו ד' שעברו ואין דבריו נכונים כלל כי מספר החלום ושברו ישוה כל השבע שנים ואילו היה כן יזכיר הכתוב ענינם של השנים האלה אבל על דרך הפשט לקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען בחמש שנים והביא אותו אל פרעה כי איך יתכן שיתום הכסף והמקנה בשנה אחת אבל הכסף הספיק להם כל חמש שנים כי כן הדבר במנהגו של עולם ובעבור שלא נתחדש ונשתנה דבר אחד בכל אלה השנים לא ספר בהם הכתוב רק וילקט יוסף את כל הכסף וגו' ואחרי שתם הכסף ספר שבאו אל יוסף והיה זה בשנה הששית ונתן להם במקניהם לחם רק נהלם בו שיאכלו לפי חיותם ולא לשבעה ותתם השנה ההיא אשר נדר להם לנהלם בלחם בכל מקניהם והיא השנה הששית ויבאו אליו בשנה השנית לה ואמרו לו שיקנה אותם ואת אדמתם בלחם שיאכילם בשנה הזאת השביעית ואחר שתהיה הארץ לפרעה יתן להם זרע שלא תשם האדמה כי ידעו כי כלו שבע שני הרעב ויהיה להם זרע וקציר וזה טעם ויכלכל יוסף לחם לפי הטף שנתן להם בשנות הרעב כדי צרכם לחם כי לפי הטף ירמוז כן:

בשנה השנית. השנית מזמן שתם הכסף והיא היתה השנה השביעית לשני הרעב:

לא נכחד מאדוני. שיש לנו עוד מקנה. כי אם תם הכסף ומקנה הבהמה:

ותתם השנה ההיא. אשר נהלם בלחם בכל מקניהם והיא השנה הששית.

ויבואו אליו בשנה השנית. זו היא השנה השביעית שהיא שניה לששית ואמרו לו שיקנה אותם ואדמתם בלחם שיאכילם בשנה הזאת השביעית, ואחר שתהיה הארץ לפרעה יתן להם זרע שלא תשם הארץ, כי הם יודעים כי כלו שבע שני רעב ויהיה לה זרע וקציר, וזהו שאמר למה נמות לעיניך וגו' קנה אותנו ואת אדמתנו בלחם ונהיה אנחנו ואדמתנו עבדים לפרעה. שיקנה האדמה והגופות. כן יתפרש ענין הפרשה הזאת לפי הפשט.

ועל דרך מדרש רז"ל שלא היו אלא ב' שנים רעב, נצטרך לפרש ויבאו אל יוסף בשנה השנית, לשני הרעב, כי כשירד יעקב למצרים מיד כלה הרעב בזכותו. וא"ת א"כ יחשדו אנשי הארץ ליוסף בחכמתו בפתרון החלום שאמר שבע שני רעב ולא היו רק שתי שנים. והתשובה בזה כי אחרי מות אביו חזר הרעב ליושנו, ועם זה יתקיים הכל ויבואו על נכון. יתקיים מדרש רז"ל שלא היו כי אם שתי שנים, ויתאמת פתרון של יוסף שאמר יהיו שבע שני רעב, כאשר נשלמו אחר כך, כי לא אמר יהיו שבע שני רעב רצופים.

וזהו שדרשו רז"ל א"ר יוסי כיון שמת יעקב אבינו חזר הרעב ליושנו, וזהו שכתוב ויברך יעקב את פרעה, במה ברכו, שנמנעו שני רעב אע"פ כן שלמו אחר מיתתו, שנאמר (בראשית מ״ה:י״א) וכלכלתי אותך שם וכתיב אחר מיתת יעקב (שם נ') אנכי אכלכל אתכם, מה כלכול האמור כאן בשני רעבון הכתוב מדבר אף כלכול האמור כאן בשני רעבון הכתוב מדבר. רבי שמעון אומר אין זה קדוש השם שדברי צדיקים קיימים בחייהם ובטלים לאחר מיתתן. א"ר אלעזר ברבי שמעון רואה אני את דברי רבי יוסי מדברי אבא שזה קדוש השם שכל זמן שהצדיקים בעולם ברכה בעולם נסתלקו מן העולם נסתלקה ברכה מן העולם.

בשנה השנית לפי הפשט לביאת יעקב והיא רביעית לרעב שהרי התבואה שנשארה מן השובע והכסף שבידם הספיק להם שלש שנים וברביעית נתנו מקניהם ובחמישית אדמתם ובששית גופם ובשביעית נתן להם זרע וזרעו ולקטו בשמינית תבואה מן השדה ופסק הרעב.

לא נכחד לא נשאר לנו דבר לכחד לך עליה.

לא נכחד מאדוני כי אם תם הכסף כל המפרשים נדחקו בלשון אם. ונראה שהכוונה שהכתוב ספר למעלה וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען פירוש נתנו לו בלי חשבון כמה שבר בכמה כסף אלא כל אחד נתן לו כל הכסף שבידו שהאמינו ליוסף וזה לחוזק הרעב ויוסף יתן מה שירצה וזה הוא שאמר וילקט יוסף את כל הכסף בשבר אשר הם שוברים אחר כך וכן במקנה ולכן אמרו בשנה השנית לא נכחד מאדוני כי אם תם הכסף כלומר אין אנו יודעים אם תם אם לאו שהכל לפי חשבונך אבל אם תם לא נשאר בלתי אם גוייתנו:

לא נכחד מאדני וגו׳. קשה מה כונתם באמרם לא נכחד, והיאך יכולין לכחד בדבר שעומד להתברר, שאם יאמרו כי לא תם צריכין להביאו, ומה היא אמנה זו שאומרים לו שלא יכחידו את הדבר? עוד צריך לדעת אמרם כי אם שאין להם משמעות. עוד, הלא כבר אמרו לו בשנה ראשונה אפס כסף. עוד צריך לדעת כונת אמרם ומקנה וגו׳ אל אדני.

ואולי שנתכונו לומר על זה הדרך לא נכחד וגו׳, פרוש, אין לנו כסף ואנו מכחידים אותו מאדוני, כי אם האמת במה שהוא תם הכסף. וכונתם לבל יחשדו אותם כי הענו עצמם ובאו לבקש בתורת צדקה. ואמרם ומקנה הבהמה אל אדני, פרוש, כל מה שיש ממקנה הבהמה הוא של אדוני, כי הוא לא עשה גבול למקנה אלא בדרך כלל קנה הכל, כאמרו ״וינהלם בכל מקניהם״. לזה אמרו כי לא הצרכו לומר ״לא נכחד״ אלא בכסף שהוא דבר שיכול להטמן, אבל מקנה הבהמה כל מה שיש להם הוא של אדוני, בכל מקום שהם שלו הם. ואמרם לא נשאר וגו׳, לומר שאין להם לא כסף ולא שוה כסף.

ולפי מה שפרשתי בפסוק ״כי אפס כסף״ בדרך שניה, כי טענו שיש להם אלא שאינו מצוי בידם, יתישב הכתוב על נכון, כי באו ואמרו לו לא יכחדו דבר ממנו כפעם ראשונה שטענו שקר שהיה להם אלא שמנע מהם, לא כן הוא, כי אם תם ממש, פרוש, נשלם ואין להם עוד כסף. ובזה ידיק למה בפעם ראשונה אמרו ״אפס״ ובפעם שניה אמרו ״תם״.

ואמרם ומקנה הבהמה אל אדני – פרוש, מקנה הבהמה אשר היה עד עתה לבטחון עד שיזדמן הכסף, מעתה יהיה מחלט לך, והוא אמרו ״אל אדני״.

ותתם השנה ההיא. לפי הפשט היא הראשונה והשניה משני הרעב והית׳ השגחה העליונה לפנות בזה ארץ גושן לפני ישראל. ובחמש שנים האחרות משעה שבא יעקב ועלה היאור. הי׳ גדל מעט להתפרנס בדוחק. וכבר נרמז כ״ז בחלום פרעה כמ״ש לעיל מ״א:

כי אם תם הכסף וגו׳. באשר השער מתבואה העמיד יוסף כפי רצונו ע״כ כשמסרו לו כספים והוא נתן תבואה לפי הסך של הכסף. לא ידעו בעצמם אם תם הכסף לפי חשבונו או לא. ואע״ג שלפני זה כתיב כי אפס כסף. מ״מ ודאי היו עוד כמה עשירים גדולים שלא כלה להם עדיין. עד שבאו גם המה ושאלו אם תם הכסף. ובעלי המקנה שאלו אם תם חשבון מקנה הבהמה. (אח״כ ראיתיו בס׳ ת״י):

לא נכחד מאדני כי אם תם הכסף. כבר בארתי (ישעיה ט' ז') שיש הבדל בין אפם ובין תם, אפס מדבר על הנעדר בבחינת עצמו שאינו במציאות, ותם מדבר בבחינת השלם שכלה כולו בתמימות לא נשאר דבר, ותחלה אמרו אפס כסף, וכאשר ראו שתם מקניהם אמרו אם לא היית רוצה לשבור כלל רק בכסף לא יכולנו לבקש דבר, אבל אחר ששברת בעד הבהמות ראינו שדעתך היה שכל מה שיש אתנו יובא אליך, ועתה כבר בא אליך בתמימות כל מה שהיה לנו לא חסר דבר, וראוי שתתן בחנם, אבל לא נכחד מאדני, שעדיין נמצא גויתנו ואדמתנו שהם שלנו ואולי תרצה גם זאת, קנה גם זאת כי למה נמות, מזה לא תרויח מאומה, גם כי עד עתה חשבו שבא הרעב לטובת פרעה ומצד כוכב הצלחתו שהיה מזלו שיתעשר ויהיה בידו כל כסף הארץ וכל המקנה. ולפ"ז אחר שכלה כל הכסף והמקנה ועדיין הרעב בארץ, הגם שלא נשאר עוד דבר לפני פרעה, מבואר שהרעב בא מפני שנגזר עלינו כליה, וא"כ אין עצה רק שפרעה יקנה אותנו ואת אדמתנו, ובזה נקרא ע"ש פרעה וממילא ייטיב לנו ולהאדמה, כי מזלו של פרעה יציל אותנו. וז"ש קנה אתנו בלחם, וזה יהיה לטובתנו, כי נהיה אנחנו ואדמתנו עבדים לפרעה, ונקרא ע"ש פרעה, ובזה ותן זרע, כי אדמת פרעה בודאי תצמח, ונרויח מה שאנחנו נחיה ולא נמות, וכן האדמה לא תשם אחר שהיא אדמת פרעה:

ע הוסיף מלת אשר במקום אם, מפני שמלת אם מורה על התנאי ואין ענין תנאי נופל כאן, והוסיף מלות ובא הכל, מפני שנראה מפשוטו שתם הכסף מיוסף, לכן הוסיף מלות ובא הכל ליד אדוני, כלומר כי כל הכסף שהיה לנו לא הוצאנו אותו לשום דבר כי הכל בא ליד אדונינו:

פ דבלתי זה אי אפשר לפרשו לשון אלא, וגם לשון לא, שהרי לא נתקשר עמו מלת אם, לכן פירש דלעולם לשון לא הוא, ומקרא מסורס הוא אם לא גויתנו, וזהו שנקט רש"י אם לא גויתנו היינו בלתי, ופירושו אלא גויתנו: