בראשית מז, יג

ולחם אין בכל הארץ. חוזר לענין הראשון לתחלת שני הרעב:

ותלה. כמו ותלאה לשון עייפות כתרגומו ודומה לו (משלי כו) כמתלהלה היורה זיקים:

וְלַחֲמָא לֵית בְּכָל אַרְעָא אֲרֵי תַקִּיף כַּפְנָא לַחֲדָא וְאִשְׁתַּלְהֵי עַמָּא דְאַרְעָא דְמִצְרַיִם וְעַמָּא דְאַרְעָא דִּכְנַעַן מִן קֳדָם כַּפְנָא

וְלַחְמָא לֵית בְּכָל אַרְעָא אַרוּם תַּקִיף כַּפְנָא לַחֲדָא וְאִשְׁתַּלְהוֹן דַיְירֵי אַרְעָא דְמִצְרַיִם וְדַיְירֵי אַרְעָא דִכְנָעַן מִן קֳדָם כַּפְנָא

ותלה. על משקל ותתע. כמתלהלה כמו כמתעתע. וטעמו כאדם שלא ידע מה יעשה:

וַתֵּלהּ - כמו: ותכה מכעס עיני. הה"א עיקר, לפיכך מפיק ה"א וכן: נגה אור.

ארץ מצרים וארץ כנען - אבל הרחוקות יותר מארץ כנען לא היו באים לארץ מצרים, כי רחוקות יותר מדאי או שמא לא היה שם רעב גדול כל כך.

ולחם אין וגו׳ כי כבד וגו׳. פרוש: ולצד כבד הרעב היו אוכלים דבר מפלא וכלו הלחם, והלא לראות עינינו דאבה נפשנו בשני רעב שהיו במערב, שהיה אדם אחד אוכל שעור מאכל עשרה בני אדם ועודנו רעב בבטנו, רחמנא לצלן.

ולחם אין בכל הארץ. אע״ג שנקנה הרבה תבואה מ״מ לא נאפה לחם הרגיל לכל אדם כ״א בתערובת סובין ומורסן וזה לא מקרי לחם כדתנן במס׳ חלה פ״ב מ״ו לענין חיוב חלה. וכן לענין לחם עוני של פסח הובא ברא״ש פ״ב סי״ד:

כי כבד הרעב מאד. מש״ה לא יכלו לאפות לחם הרגיל אלא מעט תבואה נתערב במורסן וכדומה:

ותלה ארץ מצרים וגו׳. משום שהי׳ קשה לסבול מאכל כזה ע״כ היו כמתלהלהים כפרש״י. אבל לא כמ״ש רש״י שהוא מהוראת עיפות. אלא מלשון שעמום הדעת ועושה כמתלהלה ומשתגע שלא בדעת ד״א. ומזה הכונה בא הכתוב כמתלהלה משחק ועושה תנועות נבערות מדעת ד״א וכן מרעבון עושין בשגעון ובלי דעת. וע״כ קרא הכתוב ביחזקאל ל״ו ל׳ חרפת רעב שהוא בזיון לפני ב״א:

מ דהיינו שנה ראשונה, דהא משבא יעקב למצרים כלה הרעב כדפירש רש"י בסמוך (פ' י"ט ד"ה ותן), ועל כרחך דחוזר אתחילת שני הרעב שהיה קודם שבא יעקב למצרים:

נ שהה"א הוא תמורת האל"ף, כי אותיות אהו"י מתחלפים: