בראשית מז, יב

לפי הטף. לפי הצריך לכל בני ביתם:

וְזָן יוֹסֵף יָת אֲבוּהִי וְיָת אֲחוֹהִי וְיָת כָּל בֵּית אֲבוּהִי לַחְמָא לְפוּם טַפְלָא

וְזָן יוֹסֵף יַת אָבוּהִי וְיַת אָחוֹי וְיַת כָּל בֵּית אָבוֹי לַחְמָא לְפוּם דְמִצְטָרֵךְ לְטַפְלַיָיא

לחם לפי הטף. אע"פ שהי' בידו להרבו' להם מזון נתן להם במדה מספקת כאמר' רז"ל (פ"ק דתעניו') בזמן שהצבור שרוי בצער אל יאמר אדם אלך לביתי ואוכל ואשתה ושלום עליך נפשי:

ויכלכל יוסף את אביו צריך היה יעקב שיפרנסהו יוסף בנו שהרי כתיב ולחם אין בכל הארץ.

לפי הטף ולא לפי היוקר כלומר בריוח פרנסה.

לחם לפי הטף. דסתם לחם הנאכל לאדם הוא הנאפה עם הסובין שבה. אבל הטף שהם יונקי שדים וזקנים וחולים כמו לשון המקרא בס׳ שמות שש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף ונכלל בזה גם יונקים גם זקנים למעלה מששים שלא היו במנין ישראל. וה״נ הפי׳ לחם לפי הטף. שיוסף הספיק אפי׳ לחם הנדרש לטפלים בלי סובין וע׳ להלן כ״ד:

ויכלכל יוסף. אבל לתת להם כלכלה זה היה ביד יוסף בעצמו שכלכלם בכל מחסורם, הגם שלם אין וכו' כפירים רשו ורעבו ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב:

ל כלומר דרך הטף הוא לפרר הלחם שלא לצורך, ואמר שאף לפי צורך הטף שדרכן לפרר שהוא יותר מכדי צרכן כלכל אותן, כל שכן שכלכל לפי הצורך לבני ביתם: