בראשית מג, כט

אלהים יחנך בני. בשאר שבטים שמענו חנינה (לעיל לג ה) אשר חנן אלהים את עבדך, ובנימין עדיין לא נלד, לכך ברכו יוסף בחנינה:

וּזְקַף עֵינוֹהִי וַחֲזָא יָת בִּנְיָמִין אֲחוּהִי בַּר אִמֵּהּ וַאֲמַר הָדֵין אֲחוּכוֹן זְעֵירָא דִּי אֲמַרְתּוּן לִי וַאֲמַר מִן קֳדָם יְיָ יִתְרַחַם עֲלָךְ בְּרִי

וּזְקַף יַת עֵינוֹי וַחֲמָא יַת בִּנְיָמִין אָחוֹי בַּר אִמֵיהּ וַאֲמַר הָדֵין אֲחוּכוֹן זְעֵירָא דַאֲמַרְתּוּן לִי וַאֲמַר מִן קֳדָם יְיָ יִתְרַחֵם עֲלָךְ בְּרִי

אלהים יחנך. אין לו משקל. אולי השתנה כן בעבור אות הגרון:

אלהים יחנך בני. מאחר שאתה יחיד לאמך כאמרם ויותר הוא לבדו לאמו אלהים יתן לך חן שיקרבוך אחיך וזולתם:

יחנך בני ב' במסורה הכא ואידך חנון יחנך לקול זעקך. זהו שיש במדרש ששאלו כמה בנים יש לך ומה שמם ואמר לו שלכולם קרא שמותם על שם הצרות שאירעו לאחיו וזהו לקול זעקך שאמר לו שהיה מצטער על אחיו מיד נכמרו רחמיו ואמר לו אלהים יחנך בני:

אלהים יחנך בני. כשאמר יעקב לעשו הילדים אשר חנן אלהים את עבדך עדיין לא נולד בנימין ולכך ברכו עתה בחנינה.

יחנך בני היו״ד בחטף קמץ והחי״ת בשו״א.

בן אמו. הוא הקדמה למה שכתיב ויבקש לבכות:

הזה אחיכם הקטן אשר אמרתם. הן אמרתם כי ע״י אח הקטן נוכל לברר האמת. וכי זה אח קטן. הלא הוא גדול ושלם בדעת. ומ״מ אין לו עליהם כלום שהרי המה עשו מה שעליהם אבל בדרך שחוק והלצה אמר וכי זה הוא אח קטן:

ויאמר אלהים יחנך בני. אחר שאמר כי הוא אינו קטן. הי׳ נראה כנותן עין רעה על גידולו ע״כ סיים בברכה. חלילה אינו נותן רע עין. אלהים יחנך להיות גדול יותר ויותר: