בראשית מג, יב

וכסף משנה. פי שנים כראשון:

קחו בידכם. לשבור אוכל, שמא הוקר השער:

אולי משגה הוא. שמא הממנה על הבית שכחו שוגג:

וְכַסְפָּא עַל חַד תְּרֵין סִיבוּ בְיֶדְכוֹן וְיָת כַּסְפָּא דְּאִתּוֹתַב בְּפוּם טוֹעֲנֵיכוֹן תְּתִיבוּן בְּיֶדְכוֹן מָאִים שָׁלוּ הוּא

וְכַסְפָּא עַל חַד תְּרֵין סִיבוּ בִּידֵיכוֹן וְיַת כַּסְפָּא דְאִיתּוֹתַב בְּפוּם טוֹעֲנֵיכוֹן תְּתוּבוּן בִּידֵיכוֹן דִילְמָא בְּשָׁלוּ הֲוָה

בְּכֵיפְלָא:

משנה. שני:

משגה. משמות בעלי הה"א.

וכסף משנה - לקנות.

אולי משגה הוא - לסימן נתנוהו על פי האמתחות להכיר כל אחד איזה אמתחת שלו, לפי חשבון הכסף ושכחוהו לחזור ולקחתו.

וכסף משנה. כסף שני לקנות תבואה וגם הכסף המושב לשלם:

אולי משגה הוא. ששכחתם לשלם דמי התבואה הראשונה:

וכסף משנה. ממה דכתיב להלן ט״ו ומשנה כסף לקחו בידם. ולא כתיב עוד את הכסף המושב מובן דכסף משנה היינו המושב מכבר. ומחיר העתיד. ופי׳ קחו בידכם היינו ברשותכם. רק ואת הכסף המושב וגו׳ תשיבו בידכם ממש. הזהירם שלא ימתינו עד שישאלו ע״ז. אלא בבואם לפני המושל יאחזו בידם גלוי לכל:

ב] שיקחו כסף משנה, וחוץ מזה יביאו הכסף הראשון שחשב שעשו כן לנסות אותם אם הם אנשים כשרים, והם יאמרו שחושבים שמשגה הוא ששכחו לקחת הכסף מידם. ג] שיקחו את בנימין:

ב אבל לא תפרש כסף שני חוץ מכסף המושב, דאם כן הוה ליה למימר תחילה ואת הכסף המושב, ואחר כך וכסף משנה וגו':