בראשית מב, כ

ויאמנו דבריכם. יתאמתו ויתקימו, כמו (במדבר ה כב) אמן אמן, וכמו (מ"א ח כו) יאמן נא דברך:

וְיָת אֲחוּכוֹן זְעֵירָא תַּיְתוּן לְוָתִי וְיִתְהֵמְנוּן פִּתְגָּמֵיכוֹן וְלָא תְמוּתוּן וַעֲבָדוּ כֵן

וְיַת אֲחוּכוֹן קַלִילָא תַּיְיתוּן לְוָותִי וְיִתְהֵימִנוּן פִּתְגָמֵיכוֹן וְלָא תְמוּתוּן וַעֲבָדוּ כֵן

ולא תמותו. כי גם בארץ כנען אוכל להמיתכם אם לא תבאו:

ויעשו כן. למדך שכולם מסרו את עצמם ואמרו לו הננו כלנו לפניך קח מי שתרצה.

ויעשו כן אמרו לעשות כן.

ויאמנו דבריכם ולא תמותו. פרוש, שאם לא יעשו זה יגיד כי אתם מרגלים, ולזה אינם יכולין להניח אחד מהם כי ודאי שימות, ואין רשות להם לעשות כן אלא יהרגו כלם וכו׳, ומעתה יתחיבו מיתה על היותם מרגלים. או ירצה לומר שלא ימותו ברעב כי ייטיב עמהם להמציא להם פרנסה, והוא מה שאמרו לאביהם (בראשית מב:לד) ״ואת הארץ תסחרו״.

ויעשו כן. לא נתבאר מה עשו בזה. ופשוט שהכינו עצמם לכך לבחור אחד מהם אבל להלן מבואר שיוסף לקח מהם את שמעון וא״כ מה עשו. אבל הענין שבאמת לא היו רשאים לבחור אחד וכדתנן בתרומות פ״ח וכן נשים וכו׳ והביאו הר״ש ברייתא בירושלמי סיעת ב״א שמהלכין בדרך ופגע בהם כושי׳ וא״ל תנו לנו אחד מכם ונהרוג אותו וא״ל נהרוג את כולכם כולם יהרגו ואל ימסרו לו נפש אחת מישראל. ייחד להם אחד כגון שבע בן בכרי ימסרו להם ואל יהרגו כולם. והיינו באופן שבסיבה שלו נעשה כך כמו שבע ב״ב. וא״כ כך ענין הכתובים שלפנינו דהחלו להתעסק בזה את מי למסור וזהו ויעשו כן. דשבי כולהו איתנהו בי׳ חרב ורעב כדאיתא בב״ב פ״א. והיה הדבר קשה בעיניהם. והנה.

ד אין ויאמנו מלשון אמונה, כמו (במדבר ה' כ"ב) ואמרה האשה אמן וכו', שפירושו אמת שאמר הכהן יתן ה' וגו', ועליו כתיב ואמרה האשה אמן, ולא יפול בו לשון אמונה רק אמת יהיה זה שתהיה ירכה נופלת וכו':