בראשית מב, יט

בבית משמרכם. שאתם אסורים בו עכשיו:

ואתם לכו הביאו. לבית אביכם:

שבר רעבון בתיכם. מה שקניתם לרעבון אנשי בתיכם:

אִם כֵּיוָנֵי אַתּוּן אֲחוּכוֹן חַד יִתְאַסַּר בְּבֵית מַטַּרְתְּכוֹן וְאַתּוּן אִיזִילוּ אוֹבִילוּ עִיבוּרָא דְּחַסִּיר בְּבָתֵּיכוֹן

אִם מְהֵמְנִין אַתּוּן אֲחוּכוֹן חַד יִתְאַסַר בְּבֵית מַטְרַתְכוֹן וְאַתּוּן אִיזִילוּ אוֹבִילוּ עִיבּוּרָא דִזְבַּנְתּוּן לִכְפֵינֵי בָתֵּיכוֹן

רעבון בתיכם. צורך בעבור הרעב. וטעמו הביאו אל בתיכם:

שבר רעבון בתיכם. רמז מתוך לשונו שאין ראוי לאדם להמשך אחר תאות המאכל והמשתה כי אם בקיום גופו בלבד ושבר רעבונו, וכענין שכתוב (משלי י״ג:כ״ה) צדיק אוכל לשובע נפשו. ועל כן אחז לשון שבר רעבון ואף כי בימי הרעב. וידוע כי עיקר יראת ה' היא הפרישות מתאוות העולם, ומזה התחיל ואמר את האלהים אני ירא.

אם כנים אתם וגו׳. יתבאר על דרך אמרם זכרונם לברכה בירושלמי פרק ח׳ דתרומות (ד:יא) וזה לשונו: תניא סיעת בני אדם המהלכים בדרך ופגעו בהם גוים ואמרו להם תנו לנו אחד מכם ונהרג אותו ואם לאו נהרג כלכם, אפלו כלם נהרגין לא ימסרו נפש אחת מישראל. יחדו להם וכו׳ ימסרו וכו׳, עד כאן. והוא אמרו אם כנים אתם, פרוש אתם יודעים בעצמכם אם האמת אתכם, אחיכם אחד, פרוש אחד מכם ולא יחדהו להם, יאסר כי אין יראת מות לומר יהרגו כלם ולא ימסרוהו. ולדיק הדבר נתכון לומר שאם אינם כנים אין להם רשות במשפט להניח אחד מהם, כי כשלא יובחנו דבריהם, משפט מרגל יש לו ובן מות הוא, והרי הם כאלו מיחדים אותו מעכשיו למות ואין הדין כן, אלא יהרגו כלם ולא ימסרו נפש אחד מהם. ולא תקשה, הלא מצינו כי הוא לקח שמעון, ואם כן הוי כיחדוהו, זה אינו כי אולי שהם יחדו זה מהם.

או אפשר שאחר שהסכימו יחד לקחת אחד מהם, קדם הוא ובחר שמעון, לטעם כי הוא זוגו של לוי ופרד חבילתם.

אם כנים אתם. לפרש״י כנים מלשון אמתים. הכי מיבעי את האלהים אני ירא אחיכם אחד וגו׳ ואם כנים אתם את אחיכם הקטן וגו׳ ולא דמי להא דלהלן ל״ג בזאת אדע כי כנים אתם אחיכם האחד וגו׳ דהתם בספור האחים שלא הודיעו שהושיב מתחלה את כולם במשמר אלא שאמר האדון בזאת אדע. כי אחיכם האחד יניח למשכון עד שיביאו את הקטן. וא״כ היה נושא המאמר אחיכם האחד הניחו אתי. והוא הבחינה. ובדרך אגב אמר ואת רעבון בתיכם קחו ולכו. וא״כ יפה שייך לשון אם כנים אתם לכל סדר הדבור. אבל כאן שמתחלה צוה שישבו כולם ואחד ילך ויביא את בנימין ואח״כ חמל עליהם והפך הענין. א״כ נושא הענין הוא ואתם לכו הביאו וגו׳ לזה לא שייך לבחינה אם כנים אתם. אלא כמש״כ דכנים משמעו אנשים בעלי בתים בטף ונשים. וכך אמר יוסף שהוא ירא מן האלהים ושמא באמת כנים אתם שיש לכם טף ונשים וא״כ מה יעשו המה ברעב. ע״כ אחיכם אחד וגו׳:

אם כנים אתם רק אחיכם אחד יאסר בבית משמרכם, ועקר בחינה זאת הוא מזה בעצמו שיתרצה אחד מכם להאסר בעד כלם שישב פה בערבון עד שתביאו את אחיכם הקטן, וזה ברור שאם אינכם אחים, בודאי לא ירצה שום אחד להאסר בערבות, באשר ידע שיניחוהו פה והם ילכו לא ישובו עוד והוא יתחייב מיתה, וא"כ האחד שירצו שלהניחו פה בודאי יגיד האמת. וז"ש אם כנים אתם, זה יתברר ממה שאחיכם אחד יאסר בבית משמרכם, ר"ל בעד כלכם, ואתם לכו והביאו את אחיכם הקטן אלי, וזה הסימן הברור שאתם אחים, שאל"כ תלכו ולא תשובו, ויאמנו דבריכם, הגם שלא יבחנו דבריכם כמ"ש למעלה, יאמנו עכ"פ לענין זה שלא תמותו. ויעשו כן ר"ל שהסכימו ע"ז:

ב שלא נחשב שהכינוי מורה שמתחילה נעשה בשבילם:

ג ומלת שבר פה מורה על קנייה לא על מכר, ומפני שהרעבון אינו לבתיהם הוצרך להוסיף אנשי בתיכם: