בראשית מב, יג

ויאמרו שנים עשר עבדיך וגו'. ובשביל אותו אחד שאיננו נתפזרנו בעיר לבקשו:

וַאֲמָרוּ תְּרֵין עֲשַׂר עַבְדָיךְ אַחִין אֲנַחְנָא בְּנֵי גַּבְרָא חַד בְּאַרְעָא דִּכְנָעַן וְהָא זְעֵירָא עִם אָבוּנָא יוֹמָא דֵּין וְחַד לֵיתוֹהִי

וַאֲמָרוּ תְּרֵיסַר עַבְדָךְ אַחִין אֲנַחְנָא בְּנֵי גַבְרָא חָד בְּאַרְעָא דִכְנָעַן וְהָא זְעֵירָא עִם אָבוּנָא יוֹמָא דֵין וְחַד נְפַק מִלְוָותָן וְלֵית אֲנַחְנָא יָדְעִין מַה הֲוָה בְּסֵיפֵיהּ

שנים עשר עבדיך וכו'. הנה מה שאמרנו יתברר כי אמנם אבינו עודנו חי בארץ כנען ויגיד הוא ושכניו שהיינו י"ב בניו וחסר אחד והקטן נשאר לכלכל ובכל אלה הפרטים יתברר האמת אצלך:

והאחד איננו וסמיך ליה ויאמר אליהם יוסף שהיה מכה בגביע ואומר אני מנחש ששמו יוסף:

שנים עשר עבדיך אחים אנחנו. מתחלה אמרו כלנו בני איש אחד נחנו, ונתנו טעם למה שנמצאו מקובצים, אמרו מפני שהיינו כלנו בני איש אחד לכך אנו מקובצים יחד לא נפרד אחד מחברו. ועוד פן יגזלו התבואה לאחד ממשרתינו לכך הוצרכה לבא כלנו ביחד.

כנים אנחנו. צדיקים בני צדיקים מעולם לא היינו מרגלים. ודרשו רז"ל אמר להם יוסף נכנסתם בעשרה פתחים ועתה אתם נועדים במקום אחד אין זה אלא דרך מרגלים. ועתה אמרו שנים עשר עבדיך אנחנו בני איש אחד, והרחיבו לו באור יותר כי הם עשרה והקטן היום אצל אביהם והאחד איננו והיו הולכים לבקשו. והשיב יוסף בזאת תבחנו חי פרעה אם תצאו מזה כי אם בבוא אחיכם הקטן, ולא מצאו תשובה להשיב. ותשובת

חי פרעה אין לומר ביוסף הצדיק שהיה נשבע עליו לשקר, ולא מצינו זה כלל אך קיים דבריו בשבועתו בכל פעם. מה שאמר חי פרעה כי מרגלים אתם כלומר כיון שאתם אומרים האחד איננו אילו הייתם מוצאים אותו מה הייתם עושים בו אמרו לו היינו פודין אותו בכל ממון שיפסקו עלינו. אמר להם ואם לא היו רוצים לתתו בשום ממון מה הייתם עושים אמרו לו על זה באנו להרוג או ליהרג, אמר להם חי פרעה כי מרגלים אתם. וכן חי פרעה אם תצאו מזה, קיים דבריו, שהרי נשאר שמעון ולא יצאו כולם. ומה שאמרו שנים עשר עבדיך אחים אנחנו, היה ראוי לומר היינו כי יש במשמעות אנחנו שכולם בחיים, אבל למד הכתוב שנתנבאו שלא בכוונה.

ויאמרו שנים וגו׳. פרוש, טעם שנכנסנו בסדר זה כי אנחנו שנים עשר והאחד איננו, לזה נתפרדנו וכל אחד נכנס בשער אחר אולי ימצא אחד ממנו את האחד שאיננו. ואמרו הנה הקטן את אבינו, זה מופת חותך כי צדק יהגה חכם, כי אמרו דבר שיכול ליבחן.

ויאמרו שנים עשר עבדיך אחים אנחנו וגו'. בזה נתנו התנצלות על שני הטענות כאחד, על מה שחשדם במרגלים אתם מאחר שהטמינו עצמם בתוך הבאים, אמרו שנית אחים אנחנו והיינו מתייראים מן עין הרע, ועל מה שחשדם בערות הארץ באתם לראות אחר שנכנסו בעשרה שערי העיר, אמרו והנה הקטן את אבינו היום והאחד איננו ובעבור האחד שאיננו נתפזרנו בכל עשרה שערים לבקשו.

בארץ כנען. הוסיפו להוכיח כי גם זה החשד א״א. א׳ שאנו מבני כנען הסמוכה למצרים. ואם הי׳ בדעת מלכי ארץ כנען ללחום עם מצרים. לא היו צריכים לשלוח לראות ערות הארץ:

והנה הקטן וגו׳. הוכחה שניה שהרי הקטן שמה ואפשר לשלוח ולחקור ממנו אם אינם מחוסרים בר אנחנו:

והאחר איננו. הוכחה שלישית. כי באשר אחינו האחד איננו עמנו ואפשר שהוא במצרים. והאיך נלחום פה. ויהי הוא בסכנת מות על ידינו:

ויאמרו. ע"ז השיבו תשובה נצחת, לפי דברך באנו עשרה מפני שהלכנו במקום סכנה שבקל יודע כי מרגלים אנחנו, וע"כ שלחו עשרה גבורים למלט נפשם בעת צר, ע"ז השיבו שלא אפשר שהאב ישלח את כל בניו שילכו למקום סכנה כזו שבקל יפלו כלם בחרב וישאר אביהם ערירי, ואל תחשוב שיש לאבינו שבעים בנים והפקיר עשרה מהם, שגם אם ימותו ישארו לו ששים. כי רק שנים עשר אחים אנחנו, וגם משנים הנותרים הקטן לבד את אבינו היום והאחד איננו, ואיך ישכל האב את כל בניו לשלחם להיות צפוים אלי חרב, והוסיפו לאמר בני איש אחד בארץ כנען, שלפעמים יפקיר האב כל בניו אם הוא מושל ארץ שיעשה זאת מצד מלכותו שימסור נפשו ונפש בניו בעבורה, או עכ"פ איש שהוא בארץ מולדתו ומוסר נפשו בשביל ארץ מולדתו, אבל נחנו בני איש אחד הדיוט, וגם לא מארץ כנען רק בארץ כנען, ר"ל שהו גר שם לא מילידי הארץ כי הוא עברי: