בראשית מב, יב

כי ערות הארץ באתם לראות. שהרי נכנסתם בעשרה שערי העיר, למה לא נכנסתם בשער אחד:

וַאֲמַר לְהוֹן לָא אֲרֵי בִדְקָא דְאַרְעָא אֲתֵיתוּן לְמֶחֱזֵי

וַאֲמַר לְהוֹן לָא אֱלָהֵן עֶרְיַת מַטְעַיַית אַרְעָא אֲתֵיתוּן לְמֶחְמֵי

ויאמר אליהם לא כי ערות הארץ באתם לראות - שאם כן איך לא נשאר אחד מכם את אביכם. כלומר אצלו, ולדעת אם בנימין קיים אמר להם כן. והם השיבו: שנים עשר עבדיך אחים וגו'. וכן כתוב לפנינו: שאול שאל האיש לנו ולמולדתנו.

לא. אין זה אמת שתהיו אחים:

כי ערות הארץ באתם לראות. אבל נועצתם לומר שאתם אחים כדי לבא יחדיו ולראות ערות הארץ:

כי ערות הארץ באתם לראות פרש״י שהרי נכנסתם בעשר שערי העיר, וא״ת מנא ידע, אלא בתנחומא מפרש שלש גזירות גזר יוסף אחת שלא יהא עבד נכנס למצרים לוקח בר, ואחת שלא ילך אדם אחד אחר שני חמורים ואחד שלא יהא אדם נכנס עד שיכתוב שמו ושם אביו ושם זקנו מה עשה יוסף צוה שיביאו לו שמות בני אדם שהיו כתובים בכל יום ויום כיון שירדו אחי יוסף נכנסו עשרה בעשרה שערים כמו שצוה להם אביהם למה תתראו, היה בעל השער אומר להם מה שמך והוא משיב ראובן בן יעקב בן יצחק וכן כולם הביאו השוערים את הכתבים אל יוסף כיון שקרא אותם ידע שהיו אחיו.

ויאמר אליהם לא. כלו' אין נראה דבריכם אמת שתהיו כולכם עשרה בני איש אחד אלא קשר הוא ולראות ערות הארץ באתם ואמרו לו אתה תוהא על עשרה ואנן י"ב הקטן את אבינו והאחד איננו כי נגנב מאתנו ולא ידענו היכן הוא:

ויאמר אליהם לא כי וגו׳. פרוש, לא יאמנו דבריכם, כי מעשיכם מוכיחים שבאתם לראות ערות הארץ. והטעם, שנכנסו כל אחד בשער אחד כאמרם זכרונם לברכה (בראשית רבה צא:ו) שכל אחד מהשבטים נכנס בשער אחד, וזה יגיד כי ערות הארץ באתם וגו׳:

ויאמר אליהם לא כי ערות הארץ באתם לראות. עתה אני אומר שערות הארץ באתם לראות הוא טענה בפני עצמה ואינה תלויה בטענת מרגלים אתם, כי מתחילה עשיתי טענה זו סניף אל טענת מרגלים אתם, כי זולתה הייתי אומר שמא אין לכם שייכות זה עם זה ובמקרה נתוועדתם יחד תוך העיר, אבל עכשיו שבאתם לתרץ ההטמנה ולומר שכולכם אחים ואתם מתייראים מן עין הרע אם כן אני רואה שוויעוד שלכם אינו במקרה, ואם כן למה נכנסתם בעשרה שערי העיר ודאי לפי שערות הארץ באתם לראות.

לא כי ערות וגו׳. הן הראיתם לדעת הוכחה טובה שאינכם מרגלים קבועים תמיד אבל עדיין אני אומר כי בשעה זו באתם לראות ערות הארץ. ועל שעה זו אין הוכחה כלל. שהרי הרעב גבר בארץ ועל פת לחם יפשע גבר לצאת ממדה הראויה לו. וא״כ באתם מכח מדינתכם לראות ערות הארץ וללחום אח״כ:

ויאמר אלהם. השיב להם שכל זה טענה צודקת לברר שלא באתם על דעת לתור את הארץ השמנה היא אם רזה, שהוא מה ששולחים לרגל בפעם ראשונה, שע"ז לא תשלח משפחה אחת רק מרגל אחד, אבל אני לא אמרתי לכם שבאתם ע"ד כן רק אמרתי לכם שעתה את ערות הארץ באתם לראות, שכבר היו בכאן מרגלים והוטב הארץ בעיניהם, ואתם נשלחתם שנית לראות המקום שמשם קל לכבשה שאינה מבוצרת שם כראוי, ומרגלים כאלה שהולכים ע"ד זה הם בסכנה תמיד כי הם צריכים לרגל מקום המבצרים ומעמד אני שהחיל ומספרם, שמרגלים חרש כאלה יתפשו לרוב, וע"כ שולחים עשרה גבורים, שאם ירגישו בם וירצו לתפשם יוכלו לעמוד נגד מבקשי רעתם להלחם ולמלט את נפשם:

צ שיוסף היה יודע שאחיו באין לשבר אוכל, והיה מצוה לשומרי השער שכל מי שיבא לעיר יכתוב שמו ושם אביו ויבאו ויראו לו, ועשרה שומרי השער באו, ובכל מקום היה מוצא, בזה ראובן בן יעקב, ובזה שמעון בן יעקב, ובזה היה יודע שבעשר שערים נכנסו. ואם תאמר למה לא פירש רש"י זה לעיל (פ' ט') גבי לראות את ערות הארץ וגו', ויש לומר דבכאן מוכח שפיר מדכתיב אחר כך ויאמרו שנים עשר עבדיך וגו', מה ענין תשובה זו על מה שאמר להם מרגלים אתם, אלא על כרחך צריך לומר שיוסף מתחילה אמר להם שהרי נכנסתם בי' שערי העיר, והם השיבו לו לא, כי אלא כולנו בני איש אחד וגו' והאחד איננו, ובשביל אותו אחד נתפזרנו: