בראשית מ, א

אחר הדברים האלה. לפי שהרגילה אותה ארורה את הצדיק בפי כלם לדבר בו ולגנותו, הביא להם הקדוש ברוך הוא סרחנם של אלו שיפנו אליהם ולא אליו, ועוד שתבוא הרוחה לצדיק על ידיהם:

חטאו. זה נמצא זבוב בפיילי פוטירין שלו, וזה נמצא צרור בגלוסקין שלו:

והאפה. את פת המלך ואין לשון אפייה אלא בפת, ובלע"ז פיסטו"ר [אופה]:

וַהֲוָה בָּתַר פִּתְגָּמַיָּא הָאִלֵּין סְרָחוּ שָׁקְיָא מַלְכָּא דְמִצְרַיִם וְנַחְתּוֹמָא לְרִבּוֹנֵיהוֹן לְמַלְכָּא דְמִצְרָיִם

וַהֲוָה בָּתַר פִּתְגָמַיָא הָאִלֵין וְאִתְחַוָוא לְמֵימַר סָרְחוּ רַב מְזוּגַיָא דְמַלְכָּא דְמִצְרַיִם וְרַב נַחֲתּוֹמַיָא וְאִתְיַעֲטוּ לְמִירְמֵי סַמָא דְמוֹתָא בְּמֵיכְלֵיהּ וּבְמַשְׁקַיֵיהּ לְמִיקְטַל לְרִיבּוֹנְהוֹם לְמַלְכָּא דְמִצְרָיִם

חטאו. חטא מוסר המלוכה:

חטאו משקה מלך מצרים והאופה. עבדי שר המשקי' ועבדי שר האופי':

לאדוניהם למלך מצרים ב' במסורה. הכא ואידך האומרות לאדוניהם הביאה ונשתה. מה להלן על עסקי שתיה אף כאן על עסקי שתיה כמו שדרשו רז"ל שנמצא זבוב בכוס שלו:

ויהי אחר הדברים האלה. אחר שהרגילה אותה הארורה לצדיק בפי כולן לדבר בו הביא להם הקב"ה סרחון של אלו הסריסים שיפנו אליהם ולא אליו, ועוד שתבא הרווחה לצדיק על ידם.

חטאו משקה מלך מצרים והאופה. אין הכתוב מבאר חטאם, אבל רז"ל דרשו כי חטא המשקה היה שנמצא זבוב בכוס, וחטא האופה היה שנמצא צרור בגלוסקא שנתן לפני המלך, ולפיכך כעס על שניהם, הצרור בגלוסקא פשיעת האופה ועל כן נתלה, אבל הזבוב בכוס לא היה פשיעת המשקה, שאחרי שמזג הכוס בשעה שפשט ידו למלך נפל הזבוב לתוכו לפיכך נצול.

לאדניהם למלך מצרים. היה ראוי לומר לאדניהם לפרעה מלך מצרים, ושיאמר אחרי כן סתם ויקצוף, על שני סריסיו. אבל יתכן לפרש כי בתחלת זכרונו עתה יגיד הכתוב מראשית אחרית מה שעתיד שתפרד מלכותו ממנו בסבת ישראל, ומפני זה הזכיר הכתוב המלכות בפני עצמו והשם בפני עצמו. וכן תמצא בענין אחריתו על הים שינהג הכתוב המנהג הזה, הוא שכתוב (שמות יד) ויוגד למלך מצרים כי ברח העם ויהפך לבב פרעה, והיה ראוי לומר ויוגד לפרעה מלך מצרים כי ברח העם ויהפך לבבו, אבל הזכיר המלכות בפני עצמו והשם בפני עצמו ללמד על אחריתו, כי קרוב יום אידו שעתיד הקב"ה להעביר מלכותו ממנו ולא ישאר לו כי אם השם לבדו, אבל בענין חוזק לבו הזכיר ויחזק ה' את לב פרעה מלך מצרים, הזכיר מלכותו ושמו ביחד להורות כי אע"פ שפרעה הוא מלך מצרים הנה הקב"ה המלך הגדול עליו והוא המחזק את לבו, ולבו בידו פלגי מים.

חטאו משקה מלך מצרים זה ערב מים ביין וזה ערב אבני נתר שחוקות בקמח, פרש״י זה נמצא זבוב בפיילי פושרין שלו טע׳ סופרים הוא לכתוב פושרין שהרי נכתב בערוך שכוס נקרא בלשון יון פוטירי ופיילי. אלא פשיטא דפוטירין הוא, והכי איתא בב״ר שר המשקים זבוב נמצא בתוך פיילי פוטירין שלו.

חטאו משקה מלך מצרים והאופה לאדוניהם למלך מצרים היה ראוי שיאמר למלך מצרים או לאדוניהם מלך מצרים ועוד למה קראם בכאן משקה ואופה ואחר כך קראם סריסים ושרים והשיב החכם ר' אפרים קארו אחי זצ"ל שדרך הוא שאע"פ שיש לשר גדול מינוי בבית המלך אינו עובד הוא עצמו המינוי אלא ממנה אחרים תחתיו לעבוד וכן עשו השרים האלה אבל החוטאים לא היו השרים שהם אינם עובדי' ואינם משקה ואופה אבל חטאו המשקה והאופה ולמי חטאו לאדוניהם כל אחד לאדוניו ובמה חטאו לאדוניהם במה שחטאו למלך מצרים ופרעה לא קצף על העובדים שלא מינה אותם המלך רק על השרים לפי שמינו אנשים בלתי ראויים לעבוד ונכון הוא:

חטאו משקה מלך מצרים והאופה. מתחלה קרא אותם משקה ואופה ואח״כ נאמר ויקצוף פרעה על שני סריסיו על שר המשקים ועל שר האופים, וי״א שמנהג העולם הוא שכל שר יש לו משרתים למטה ממנו המשרתים למלך בכל עת, והמה בעצמם ישרתוהו לפרקים בסעודה גדולה דרך כבוד, וחטא זה לא חטאו השרים כ״א משרתיהם המשקה והאופה, ומ״מ היה עיקר הקצף על השרים שהושיבו הדיוטים כאלו שלא נזהרו בכבוד המלך ומ״ש אצל החלום המשקה והאופה ולא הזכיר לשון שר, לפי שלא בא להורות כ״א מהות החלום כל א' מענינו, זה מעניני משקה וזה מעניני אפיה.

ולי נראה לישב זה, ע״ד שמצינו בב״ר (פח ב) פליגי רבנן ורבי אביתר רבנן אמרי זה נמצא זבוב בכוס שלו וזה נמצא צרור בגלוסקא שלו, ור' אביתר אומר בקשו להזדווג לבתו של מלך כו', ורש״י הסכים לדברי רבנן, ונראה שראיתו ממה שנאמר משקה ואופה ולא הזכיר לשון שר, להורות שלא היה חטאם תלוי בשררתם, וחטא זה שבקשו להזדווג לבתו תלוי בלי ספק במה שהיו שרים ונכבדים, על כן בקשו לשלוח יד במלך ולהזדווג לבתו מצד שגבה לבם עד להשחית, לכך קראם סתם משקה ואופה בין בשעת זכירת החטא בין בזכירת החלום, וטעם אחד לשניהם להורות שחטאם היה על עסקי משקה ואפיה ולא היה חטא התלוי בשררתם, וכן בחלום קראם כן להורות שהחלום היה מעסקי משקה ואפיה.

ומטעם זה נאמר חטאו משקה מלך מצרים והאופה, וקשה לערבינהו ולתנינהו חטאו משקה והאופה למה הכניס מלך מצרים בין הדבקים, אלא ודאי להורות שכל אחד חטא בענין עצמו זה בזבוב וזה בצרור, וכפי הנראה שפשיעת הצרור גדול מפשיעת הזבוב כי זבוב אונסא וצרור פשיעותא, על כן נאמר משקה מלך מצרים כי אלו עשה זה לאדם אחר לא היה נקרא פושע, כי קרוב לאונס הדבר אך למלך הוא פשיעה כי בכבוד המלך צריך לדקדק ביותר, אבל חטא האופה היה גדול מנשוא אפילו אם היה עושה כן לאדם אחר שאינו מלך, לכך נאמר סתם והאופה ולא אמר אופה מלך מצרים, ופרעה קצף על שר המשקים הזכיר לשון שררה אצל הקצף, כי כמו שהקב״ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה יותר ממה שמדקדק עם אדם אחר, כך שרים אלו מצד היותם שרים וקרובים למלך ביותר היה להם להזהר בכבוד המלך, ואילו היו הדיוטים לא יצא עליהם הקצף כ״כ וזה פירוש יקר.

משקה מלך וגו׳ לאדוניהם למלך מצרים. לאדניהם מיותר. אלא כמש״כ הספורנו דהחוטאים היו משרתי השרים שהעמידו לשרת את המלך תחתיהם. והנני להוסיף דהשרים בעצמם ג״כ משמשים את המלך ביום הראשון שמעמידים אותם לשררות גבוהה הלזו. ועוד ביום הולדת או יום המלוכה וכדומה שמתקבצים שרים ומלכים לעת המשתה. אז הוא כבוד המלוכה שישרתו השרים בעצמם. ויבואר עוד לפנינו מקרא י״ג. והנה חטאת המשקה והאופה נחשב גם לאדוניהם המה השרים גם למלך מצרים:

שאלות: למה פעמים אומר משקה ואופה ופעמים אומר שר המשקים ושר האופים, למה כפל לאדוניהם למלך מצרים, וכפל על שני סריסיו על שר המשקים ועל שר האופים. מ"ש איש חלומו איש כפתרון חלומו המשקה והאופה הוא לשון מסורס ובלתי מדויק. איך הכיר יוסף מן חלומותיהם ששר המשקים יושב על כנו ושר האופים יתלה. מ"ש כי אם זכרתני אתך מלת כי אם בלתי מדויק, וכפל זכרתני אתך והזכרתני אל פרעה:

חטאו משקה מלך מצרים והאפה. הנה חז"ל בארו שחטא המשקה היה שנמצא זבוב בכוס, וחטא האופה היה שנמצא צרור בהלחם. וכשנעיין בדיניהם הנה חטא האופה הוא פשיעה גדולה, וגם אופה אחר משרת לשר קטן יחשב לו זאת לפשע אם ימצאו עפר וצררות בלחמו. אבל חטא המשקה הוא קל מאד, שהזבוב יפול בכוס לרוב והוא קרוב לאונס, והיה זה חטא גדול יען שהיה משקה המלך, שמצד זה גם חטא קטן לגדול יחשב, וז"ש שהמשקה חטא מצד שהוא משקה מלך מצרים, כי אצל אחר לא יחשב זה לחטא כלל, והאופה חטא מצד עצמו שהוא חטא גם אצל אופה אחר. אולם כשנדקדק בפ' זאת לפעמים יקראם בשם משקה ואופה, ולפעמים יקראם בשם שר המשקים ושר האופים, ומזה מבואר כפי שכבר העירו המפ' שהיה בחצר מלכותו של פרעה, כמו שהוא גם היום בחצרות המלכים, שהמלך ימנה שרים גדולים מרואי פניו, שר אחד יקרא שר המשקים שהוא יתן הכוס על כף פרעה לכבוד ולתפארת, ושר אחד יקרא בשם הכבוד שר האופים שהוא יביא על שלחן המלך מכל מאכל פרעה מעשה אופה, אולם השרים האלה שהם שרים גדולים ונכבדים לא יעסקו בעצמם לעשות היין ולאפות הפת, רק הם יש להם עבדים אומנים במלאכות אלה והם נאמנים לאדוניהם שנכון לבם בטוח שלא יחטאו באומנותם, כי כל חטא ופשע שימצא בפת בג המלך וביין משתיו לא יעניש המלך את החוטא לבד רק את השר המופקד על זה מן המלך, שהוא קבל עליו אחריות של האומנים שהפקיד במקומו לעבוד עבודתו, עפ"ז ספר כי חטאו המשקה והאופה, שהם האומנים שמנו אותם השרים, ובאר ג"כ כי חטא המשקה היה קטן מחטא האופה ולא יחשב חטא רק מצד שהוא משקה מלך מצרים כנ"ל ובאר שחטא המשקה והאופה שהם האומנים היו לאדניהם, המשקה חטא לשר המשקים אדוניו והאופה לשר האופים, ועקר החטא היה למלך מצרים, ועז"א במדרש רבנן אמרי שר המשקים זבוב נמצא וכו' לאדוניהם בתשמיש אדוניהם, ר"ל המשרתים הקטנים חטאו בתשמישם ואומנתם לאדוניהם, ר"ל לשר המשקים ושר האופים:

ט פיילי כוס בלשון תרגום, ואחר כך פירש מלת פיילי בלשון יון כוס פוטירין:

י ואם תאמר דילמא איפכא היה, יש לומר דעל כרחך צריך להיות דכך הוה המעשה, דאי איפכא היה המעשה אם כן הוה קשה למה נתלה זה וזה לא נתלה, בשלמא אי נמצא לשר המשקים זבוב אתי שפיר דלא נתלה דאנוס הוא דאינו יכול לשמור את עצמו מזבוב שנפל לכוס פתאום, אבל לאופה שנמצא צרור בגלוסקין שלו פושע הוא, דהיה לו לכבד התנור יפה שלא ישאר בו צרור:

ויהי אחר הדברים האלה חטאו וגו' עד סוף הסדר. עיינתי בפסוק הראשון מהפרשה הזאת שאמר חטאו משקה מלך מצרי' והאופה לאדוניהם ולא אמר כאן שר המשקים ולא שר האופים אלא משקה ואופה. אמנם בפסוק הב' אמר ויקצוף פרעה על שני סריסיו על שר המשקים ועל שר האופים הנה שקרא' כאן סריסים ושרים ולא בפסוק הראשון ולכן חשבתי שהיו בבית פרעה ובחצר מלכותו כמו שהוא גם היום בבתי שרי מלכי' שהמלך עושה א' משריו שר המשקים ואחד שר האופים וכל אחד מהם הוא ממונה על אותו אומנות והוא בעצמו בימים ידועים מהחגים יעבדו את אדוניהם בידיהם לכבוד ולתפארת. אמנ' בשאר ימות השנה כלם לא יעבדו אותו השרים בידיהם אבל יש להם אנשים שיעבדו במקומם ואותם האנשים הם מניחים אותם מתחת ידיהם וישתדלו לבקשם שיהיו אנשי חיל יראי אלדים לפי שאם הם יחטאו באומנותיהם יחייבו את ראש השר שהניחו שמה למלך כי המלך נתן האומנו' עליו בטח לבו ואם הוא מניח במקומו איש בליעל ויבקש לשלוח יד במלך לא יענש המלך אל החוטא בלבד כי אם אל השר אשר הניחו במקומו ולזה ספר הכתוב שחטאו משקה מלך מצרים והאופה ר"ל שהמשקה הקטון שהיה נותן אותו יום הכוס בידו והאופה הקטון שהיה נותן המאכל לפניו אותו יום חטאו למלך אם בחשבם לתת לו סם המות או בזולת זה ממה שיקרא חטא למלכות והנה פרעה לא קצף עליהם כי הם מאפס ותהו נחשבו לו אבל קצף על השרים שהניחו אותם במקומם לעבוד וזהו ויקצוף פרעה על שני סריסיו על שר המשקים שהיו משקים רבים תחת ידו ועל שר האופים שהיו האופים תחת ידו ומפני שהיו שרים ונכבדים לא נתנו אותם בבית האסורים הפחותים אלא שמום במשמר ר"ל במקום שיהיו נשמרים שמה שלא יברחו וזה בבית שר הטבחים ובחדר מבית הסוהר שהוא היה אדון בית הסוהר וקרה ששמו אותם באותו חדר שהיה יוסף אסור שם ולכן הפקיד שר הטבחים אותו וצוה שישרת אותם במשמר ההוא והיה שמה ימים ואז"ל (רש"י בראשית מ"ד) שהיו שם י"ב חדש ותמיד היה יוסף משרת אותם כאשר יאות לכבודם כי שרים גדולים היו והותרה בזה השאלה הד'. והנה אמר ויחלמו חלום שניהם שפעמים יקראם חלום אחד ולפעמים יקראם שני חלומות מתחלפים לפי שהם חשבו שהיה ענין אחד שוה בחלומותיהם ושיהיה הפתרון אחד בשניהם אם לטוב ואם לרע כיון שנתדמו שניהם בהיות האחד שלשה שריגים והאחר שלשה סלי חורי וגם שני החלומות היו משוטטים בענין פרעה אם האחד שאמר וכוס פרעה בידי ובאחר אמר ובסל העליון מכל מאכל פרעה ומפני זה כפי מחשבתם אמרו ויחלמו חלו' שניהם ר"ל ששניהם חלמו חלום אחד בענינו ופתרונו עם היות המשלי' באותם החלומות משונים והנה אמר איש כפתרון חלומו המשק' והאופה להגיד שהיה החלום מתיחס לענין החולם כי הנה המשק' חלם בענין היין וכוס פרעה בידו. והאופה חלם במעשה האופה מאכל פרעה הנה א"כ היה החלו' כפתרון חלומו ר"ל כנמשל המכוון בו ומזה תבין שלא אמר המשק' והאופ' אשר למלך מצרי' אשר אסורים בבית הסוהר להודיע שמותיה' ועניניהם אלא להגיד שהיה החלום מתיחס לפתרונו ולענין הנמשל בו. וזכר הנמשל והפתרון אשר בא באותו חלום באמרו המשקה והאופ' כלומ' שהיה חלום המשקה מתיחס למשקה וחלום האופה מתיחס לאופה וגם היה מורה החלום שהיה משקה וכן האופה למלך מצרי' וג"כ היה מורה אותו חלום על מה היו שניה' אסורים בבית הסוהר לפי שבחלום היה נזכר אומנות המשקה וכן אומנות האופה והיה נזכר בכל אח' מהם ענין פרעה שהוא המורה שהיה שופט עניניה' באשר הם אסורי'. הנה א"כ בא הנה מאמר המשקה והאופה אשר למלך מצרי' אשר אסורים וגו' לא לתאר עניניהם אלא להודיע שכל זה נרמז בחלומותיהם וכל זה יהיה בזכרון פתרון והותרו בזה השאלות הו' והז'. וספר הכתוב שבא אליה' יוסף בבקר לפי שיוסף היה משרת אותם וענין שרות את האסורים בהיותם שרים ידוע שלא יהיה רק בשיכין מאכלם ויציע מטתם וילבישם וינעיל' ולכן בא אליהם יוסף בבקר כמנהג העבדים הנאמני' שיבואו בבקר בבקר לאדוניהם במטה להכין להם המלבושים ולתת מים לרחוץ ידיהם ופניה' והנה ראה אותם זועפים וחשב בלבו אולי שהיה זה בהיות מטתם בלתי מוצעת כראוי כי אלו היו האנשים האלה הדיוטים לא היה מתפעל מזה אבל בהיותם סריסי פרעה היה מן הראוי להשגיח בשרותם על כן שאל מאתם מדוע פניכם רעים היום ר"ל שלהיותם סריסי פרעה והוא היה ממונה לשרתם במשמר ההוא הוצרך לשאול להם כן והותרה השאלה הח'. ואמר מלת היום כלומר עם היותו מן הדין שלהיותכם אסורים יהיה לכם לב רע ופנים נזעמים הנה לפי שראיתי שנוי ליום הזה על שאר הימים שהייתם אסורים לכן אשאל מדוע פניכם רעים היום ר"ל הזה בפרט יותר משאר הימים. והם השיבו חלום חלמנו ופותר אין אותו ר"ל אין פנינו רעי' בשבילך ולא בשביל שרותך כי טוב הוא אלא מפני שחלום חלמנו שהיה דעתם שהיה חלום אחד ולהיותנו במשמר ופותר אין אותו שאם היינו חוץ מכאן היינו מבקשים פתרון מחרטומי מצרים ופותריהם. ויוסף השיבם הלא לאלהים פתרונים רוצה לומר טעות היא בידכם לחשוב שישלם פתרון החלומות במלאכה וחכמה ואין הדבר כן. כי יוכל משל אחד לרמוז על נמשלים רבי' ולכן רחוק הוא שהפותר יפתור אמת תמיד ומבלי ערוב דברים כוזבים דעו כי הלא לאלהים פתרונים ר"ל לא יוכל אדם לפתור חלומות בשלמות אם לא בהיות רוח אלהים נוססה בו כי בכח רוח הקדש יגידו הנעלם לא מצד כחו המשער בלבד ולכן ספרו נא לי אולי יקרה י"י לקראתי ודבר מה יראני והגדתי לכם כיון שרוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם והנה ספר שר המשקים ראשונה חלומו כי הוא היה היותר נכבד וגדול מהם ולכן נזכר הוא בכתוב ראשונה. והנה יוסף שער בחלומו ראשונה דברים האחד אמרו והנה גפן לפני כאלו הוא היה נשפט ונדון על היין שפשע עליו. והשני ובגפן שלשה שריגים ואין ספק שעל הפרט הזה היו פניו זועפים לפי שחשב שזה מורה שיעבור משפטו באחד מג' פנים מהעונש. אם שיהרגו פרעה ואם כאשר לא יהרגהו שיגרשהו מביתו ומכל אשר לו וישליכהו אל ארץ אחרת עני ודל לעולם. ואם כאשר בחמל' השם עליו ינצל מכל זה שלפחו' יסירהו מכבודו ומאומנותו ולא יעבוד עוד לפני המלך. ושעל שלשה מיני העונשים האלה היו מורים שלשת השריגים. והג' שראה שהיא כפורחת עלתה נצה וגו' ונדמה לו שזה מורה על המהירות הגדול שיהיה בדין הזה כיון שנדמה לו שהיא כפורחת שבפתע עלתה נצה הבשילו אשכלותיה ענבים. והד' שראה הוא שהיה כוס פרעה בידו ואשחט אח הענבים וגומר ולא ידע אם היה מורה זה על העבר שהיה עושה כן או על העתיד. אמנם יוסף אמר לו ששלשת השריגים אינם מורים על שלשת מיני העונשים כמו שחשב אלא על שלשת ימים שבהם יגמור דינו שהיו מורי' על מהירות גמר הדין ולכן לא פתר דבר במה שאמר והיא כפורחת לפי שזה היה מורה על המהירות כיון שכבר ביאר בעוד שלשת ימים לא היה צריך לדבר עוד במהירות ואם תשאל כמו ששאל הראב"ע מי הגיד ליוסף שהיו שלשת ימים ולא שלש חדשים או שנים. אני אשיבך מילין שרוח הקודש היה מישר את יוסף במה שפתר לא כחו המשער בלבד כמו שזכרתי והודיעו שכבר ינצל מכל שלשת מיני העונשים שחשב וכנגד הראשון שהיה ירא שמא יכרות פרעה את ראשו אמר לו ישא פרעה את ראשך וישא הוא מלשון ישא י"י פניו אליך ר"ל יכפר וישא העונש מראשך שלא תמות. או יהיה ישא פרעה את ראשך שיכבד אותו וישא את ראשו למעלה וכבוד ולפי שזה לא היה מורה על המיתה לא אמר את ראשך מעליך כאשר אמר לשר האופים. וכנגד הב' אמר והשיבך על כנך רוצה לומר לא תהיה מגורש מביתך ומארצך אבל בהפך שישיבך על כנך והוא ביתך ונכסיך וכנגד השלישית אמר ונתת כוס פרעה בידו כמשפט הראשון אשר היית משקהו. ובזה ביאר לו שזה נרמז במה שאמר והנה גפן לפני וכמ"ש ואשחט את הענבים רוצה לומר שישוב להיות משקה למלך ומתעסק ביינו הנה אם כן במה שראה שהיה נותן הכוס ביד פרעה בא יוסף לפתור לו פתרון טוב שישוב לאומנתו. כשהיה וכמתחזק עוד יוסף בפתרונו אמר כי אם זכרתני אתך והזכרתני אל פרעה וגו'. ולפי שאמרתי לך שני יעודים. הא' שתשוב לביתך ונכסיך והב' שתשוב לאומנותך לפני פרעה ותשא חן וחסד לפניו אתן לך ראיה על שניהם. אם לראשון כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך רוצה לומר לא לפני המלך. אלא כי אם ייטב לך מביתך וממונך יהיה לך כל כך מהטוב שתוכל לעשות עמי חסד כלומר מביתך ומאשר לך ואם כנגד השני אמר הראיה שתשוב בחן המלך כבתחלה כי אם תזכרני אל פרעה תוכל להוציאני מן הבית הזה ואין לך שתאמר שלא יוכל המלך להוציאני מכאן להיותי עבד פוטיפר או מפני החטא שחטאתי לו כי גונב גונבתי מארץ העברים ולא הייתי עבד נתפש במלחמה בין האויבים והארץ העברים ומצרים אוהבים הם ואיני א"כ עבד מלחמה כי אם גנוב ולזה איני משועבד כפי הדין וגם פה ר"ל בבית פוטיפר לא עשיתי מאומה מהרע לששמו אותי בבור כי כל מה שאמרה אשתו כזב הוא ומפני זה יוכל המלך כפי הדין להוציאני מכאן אם אתה תזכירני לרוממותו וזכר הכתוב ששר האופים כאשר ראה שטוב פתר יוסף את חלום שר המשקים הגיד גם הוא חלומו והכתוב הזה יורה ששר האופים היה כואב בקרבו והיה ירא לספר חלומו בפחדו שיהיה פתרונו רע ומר עליו אם לא שראה שיוסף טוב פתר לשר המשקים והיתה מחשבתו שחלום שניהם אחד היה ולכן אמר לו אף אני בחלומי שרצה להשוות חלומו לשר המשקים אבל יוסף למה שראה בחלומו שפרעה לא היה אוכל מהמאכל אשר על ראשו ולא היה נותן אותו המאכל בידו כשר המשקי' ושעוף השמים היה אוכל אותו מעל ראשו גזר אומר בפתרונו שהשתוות מספר החלו' עם השריגים היה להורות ג"כ על שלש' ימים שבהם יגמר דינו ע"פ פרע' ולכן נזכ' בחלומו ג"כ פרעה אבל יהי' לרעתו כי ישא פרעה את ראשו מעליו ויתלה אותו על העץ והנ' ראה ענין התלי' בעץ במ"ש שיאכל העוף את בשרו מעליו כי זהו מה שיפול בתלוי והעיד הכתוב שכאשר פתר להם כן היה כי הנה ביום הג' לחלום שהיה יום הולדת את פרעה עשה משתה לכל עבדיו ומנה פרעה את השרים שישרתו לו על שלחנו בסעודה והוצרכו לעבוד ביום ההוא שר המשקים ושר האופים בעצמם מפני כבוד המשתה והשמחה ותולדת המלך ויבוקש הדבר וימצא שהיה שר המשקים נקי מעון כי המשקה שהיה במקומו לא מצאו לו עון אשר חטא ולכן החזיר אותו לאומנתו על משקהו ונתן את הכוס באותו משתה על כף פרעה. ואת שר האופים לפי שנמצא בו וביושב במקומו פשע המרדה והבגידה צוה לתלותו כאשר פתר להם יוסף ושם שר האופים אחר במקומו כי היה המשתה ביום תקופת שנת המלך ולכן היה עושה אז סעודה לכל אוהביו ונותן להם מתנות כדברי הראב"ע. ואין ספק שהיה יוסף יכול לפתור החלומות ההם כפי הכח המשער והאומד באופן אחר ואיך צדקו דבריו ואיך היה כ"כ מתחזק בדעתו שכן יהיה בהיות הענין מחומר האפשר אם לא שיהיה פותר אותם כפי השפע האלהי הנשפע עליו ובכח רוח הקדש שיהיה חל עליו היה מדריך פיו ולשונו להגיד עתידות ההם בפרטיותם וכבר יתבאר זה עוד היטב אצל חלומות פרעה. ואמנם אמרו ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו כתב רש"י שלא זכר אותו באותו יום שיצא וישכחהו אחר כך ולכך הוצרך להיות עוד אסור שתי שנים וכמו שנאמר אשרי הגבר אשר שם י"י מבטחו ולא פנה אל רהבים ושטי כזב רהבים אלו הם המצריים הנקראים רהב שנאמר אזכיר רהב ובבל ליודעי. והרמב"ן פירש כי אם זכרתני אתך אם תזכרני באשר ייטב לך שתוציאני מכאן סמוך או אם תזכרני להיות אתך באשר ייטב לך והזכרתני אל פרעה שתשאל ממנו שיתן אותי לך לעבודתך ואינו נכון במלות הכתוב ויותר נכון לפרש כי אם זכרתני אתך בעשות סימן ורושם באחד הדברים באשר ייטב לך לעשותו ולשומו אות זיכרון בחותמך ובלבושך אז תוכל לעשות עמדי חסד שתזכרני אל פרעה והוצאתני מן הבית הזה ואמר זה לפי שהזכרון הוא מהכחות הטבעיות אשר אין אדם שליט עליו. ואם ישכח מה יש לו לעשות ולזה יש לו להעזר בתחבולה להיות לו לזכרון ואמר הכתוב שלא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו להגיד שלא שם לו הסימן כמו שבקש ממנו ולכן שכח אותו ולא דבר עליו אל פרעה וכתב הראב"ע לא זכר בפה וישכחהו בלב. ואם כונתו שלא זכרו בפיו אל פרעה היה ראוי שיאמר ולא הזכיר כמו שאמר והזכרתני אל פרעה אבל פירושו היותר מתישב אצלי שהוא חוזר לשתי הבחינות שאמר לו יוסף כי אם זכרתני וזכרתני אל פרעה לכן אמר שלא זכרו לעשות עמו חסד ולתת לו כלום מביתו. וישכחהו מלדבר עליו אל פרעה. והותרו א"כ השאלה הט' והי'. ופה נשלם פירוש הסדר הזה והתהלה לאל על כל יכול אמן סלה: