בראשית לו, כז

אִלֵּין בְּנֵי אֵצֶר בִּלְהָן וְזַעֲוָן וַעֲקָן

אִלֵין בְּנֵי אֵצֶר בִּלְהָן וְזַעֲוָן וַעֲקָן

אלה בני אצר וגו׳. ירמז הכתוב על דרך אמרם זכרונם לברכה (ילקוט שמעוני משלי ב׳): אמרה תורה מפני מה בני עניים? אמר לה הקדוש ברוך הוא ״להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא״ (משלי ח:כא), פרוש כי באמצעות יסוריהן בעולם הזה ירבה אוצרם בעולם הבא. והוא אמרו אלה בני אצר, פרוש אותם שחפצים לאצר אוצר בטוב בנצחי צריכין בעולם הזה לסבול יסורין. בלהן וגו׳, ומודיע הכתוב כי היסורין הם עושים אוצרות מלאים כל טוב למעלה באמצעותם. וכיסורי רבי אלעזר בן רבי שמעון בר יוחאי (בבא מציעא פד:) שהיה קורא אותם ״בואו אחי״ וגו׳, ומעתה מי האיש החפץ חיים העליונים ולאצר אוצרות הטוב ימאס בעולם הזה ובתענוגיו ויקבל עליו בלהן וזעון ועקן, תרגום צרה ״עקא״, לטוב לו כל הימים ולמלאות אוצרותיו.