אור החיים על בראשית פרק לו

הוא אדום. אמר כן שלש פעמים בפרשה זו, להיות שנשבע ה׳ לאבד אדום, לזה הזכיר עשו כי הוא אדום, והזכיר העיר דכתיב (בראשית לו:ח) ״בהר שעיר הוא אדום״, אם אינו ענין לעשו תנהו ענין לעיר עצמה. והזכיר בני עשו כי הם אדום דכתיב (בראשית לו:יט) ״ואלה אלופיהם הוא אדום״, לומר כי כלם ידלקו באש של בית יעקב לצד שכלם נקראים אדום אשר נתן ה׳ לישראל, וגם עשו עצמו, והוא רמוז בדברי רז״ל (תנחומא, צו; ירושלמי נדרים ג,ה) שאמרו עתיד עשו להתעטף בציצית ויבא וישב בין הצדיקים והקדוש ברוך הוא מושכו משם וכו׳ דכתיב (עובדיה א:ד) ״ואם בין כוכבים וגו׳ משם״ וגו׳ ע״כ. ועין מה שכתבתי בפסוק (בראשית לו:לא) ״ואלה המלכים״:

אלה בני שעיר וגו׳. טעם הודעת ענין זה, להודיע שעור מה שנתן ה׳ בזכות האבות לעשו הגם היותו רשע. ורבותינו זכרונם לברכה גם כן דרשו במסכת שבת פרק רבי עקיבא (שבת פה) וזה לשונם: רבי אחא בר יעקב אמר, חורי – שנעשו בני חורין מנכסיהם, עד כאן. הרי שיספר הכתוב בנתינתם לעשו. ואמרו עוד (סנהדרין צט) כי להודיע תמנע היותה ברום המעלות אחות לוטן ונעשית פילגש לאליפז, ואלו ואלו דברי אלהים חיים:

אלה בני אצר וגו׳. ירמז הכתוב על דרך אמרם זכרונם לברכה (ילקוט שמעוני משלי ב׳): אמרה תורה מפני מה בני עניים? אמר לה הקדוש ברוך הוא ״להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא״ (משלי ח:כא), פרוש כי באמצעות יסוריהן בעולם הזה ירבה אוצרם בעולם הבא. והוא אמרו אלה בני אצר, פרוש אותם שחפצים לאצר אוצר בטוב בנצחי צריכין בעולם הזה לסבול יסורין. בלהן וגו׳, ומודיע הכתוב כי היסורין הם עושים אוצרות מלאים כל טוב למעלה באמצעותם. וכיסורי רבי אלעזר בן רבי שמעון בר יוחאי (בבא מציעא פד:) שהיה קורא אותם ״בואו אחי״ וגו׳, ומעתה מי האיש החפץ חיים העליונים ולאצר אוצרות הטוב ימאס בעולם הזה ובתענוגיו ויקבל עליו בלהן וזעון ועקן, תרגום צרה ״עקא״, לטוב לו כל הימים ולמלאות אוצרותיו.

ואלה המלכים וגו׳. יכון בזה למנות כל אשר נתחתן לאדום או העמיד לה מלך וכדומה, כי הכל עומד לאבדון בנפול אדום, וכאמרם זכרונם לברכה (בראשית רבה פג), בצרה לפי שהעמידה מלך לאדום עתידה ללקות עמהם, דכתיב (ישעיהו לד:ו) ״זבח לה׳ בבצרה״, עד כאן. גם שאר הערים הגם שביני ביני קודם שיבא גואל צבי ישראל יכנסו ברשות מלך אחר, יבואו בני ישראל בטענה קדומה ויוציאוה ותשרף, ואין צל הזולת מצילתה.

גם לקחת סימן לגאלה העתידה כי יאריכו הימים, והראיה, כי ה׳ מנה מלכי אדום שקדמו למלכי ישראל, וכמותם קדמו מלכי ישראל למלכותם אחר שפסקה אחר מלכים הרשומים בתורה, ומעתה כמו כן ימלכו ישראל כמנין אשר מלכו באדום (בגלות, הגהה), והגם כי ששת אלפים עולם עומד (סנהדרין צט.), יאריך ה׳ ימי טובה, כמאמרם זכרונם לברכה.

חסלת פרשת וישלח