בראשית לה, כב

בשכן ישראל בארץ ההוא. עד שלא בא לחברון אצל יצחק ארעוהו כל אלה:

וישכב. מתוך שבלבל משכבו מעלה עליו הכתוב כאלו שכבה ולמה בלבל וחלל יצועו, שכשמתה רחל נטל יעקב מטתו שהיתה נתונה תדיר באהל רחל ולא בשאר אהלים ונתנה באהל בלהה, בא ראובן ותבע עלבון אמו, אמר אם אחות אמי היתה צרה לאמי, שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי, לכן בלבל:

ויהיו בני יעקב שנים עשר. מתחיל לענין ראשון משנלד בנימין נשלמה המטה, ומעתה ראוים להמנות, ומנאן ורבותינו דרשו ללמדנו בא שכלן שוין, וכלן צדיקים, שלא חטא ראובן:

וַהֲוָה כַּד שְׁרָא יִשְׂרָאֵל בְּאַרְעָא הַהִיא וַאֲזַל רְאוּבֵן וּשְׁכִיב עִם בִּלְהָה לְחֵינָתָא דַאֲבוּהִי וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל וַהֲווֹ בְנֵי יַעֲקֹב תְּרֵי עֲסַר

וַהֲוָה כַּד שְׁרָא יִשְרָאֵל בְּאַרְעָא הַהוּא וַאֲזַל רְאוּבֵן וּבִלְבֵּל יַת מַצְעָא דְבִלְהָה פְּלַקְתֵּיהּ דְאָבוֹי דַהֲוָה מְסַדְרָא כָּל קָבֵיל מַצְעָא דְלֵאָה אִמֵי וְאִתְחַשֵׁיב עִילוֹי כְּאִלוּ שִׁימֵשׁ עִמָהּ וּשְׁמַע יִשְרָאֵל וּבְאִישׁ לֵיהּ וְאָמַר וַוי דִלְמָא נָפַק מִינִי פִּיסוּלָא הֵיכְמָא דְנָפַק מִן אַבְרָהָם יִשְׁמָעֵאל וּמִן אַבָּא נְפַק עֵשָו מְתִיבָא רוּחָא דְקוּדְשָׁא וְכֵן אָמַר לֵיהּ לָא תִדְחַל דְכֻלְהוֹן צַדִיקִין וְלֵית בְּהוֹן פִּיסוּלָא דְמִבָּתַר דְאִתְיְלִיד בִּנְיָמִין הֲווֹ בְּנֵי יַעֲקב תְּרֵיסַר

וישמע ישראל סיפר הכתוב ענותנותו כי שמע בחלל בנו יצועיו ולא צוה שיוציאוהו מביתו מכלל בניו ולא ינחל עמהם אבל ימנה עמהם ויהיו שנים עשר והוא ימנה ראשון ולכך עשה משתי הפרשיות פסוק אחד כי אף על פי שהוא תחלת ענין שבא למנות השבטים משנולדו כולם רמז כי ראובן לא נדחה במעשהו ועל דרך הפשט יתכן שבלבל ראובן יצועי בלהה מפחדו שלא תלד ליעקב עוד כי הוא הבכור וחשב לקחת שני חלקים ויפסיד יותר מכל האחים ולא פחד מאמו כי זקנה היתה ואולי מתה זלפה או חשש לכבוד אמו בעבור היותה שפחתה ולכן נטלה ממנו הבכורה מדה כנגד מדה וזהו טעם ויהיו בני יעקב שנים עשר כי לא הוליד אחרי כן:

וילך ראובן. יפה פירשו רבותינו ז"ל וכסה קלון ערום:

וישמע ישראל - לא נכתב זה אלא להודיעך, שבשביל ששמע יעקב את הדבר אמר לו בשעת צוואתו: פחז כמים אל תותר כי עלית משכבי אביך.

וישמע ישראל ויהיו בני יעקב שנים עשר. אע"פ ששמע לא הפילו ממנין בניו כי לא היה ספק אצלו שעשה תשובה לאלתר ולא נעדר ממנין בני יעקב בעתידים להתקיים בעקב ובסוף כל האומות:

וישכב את בלהה פלגש אביו. יש מפרשים לפימ"ש ז"ל שבלבל יצועי אביו עקר המצע ממקומו ל' וישכב הוא כמו ובכל תבואתי תשרש:

וישכב את בלהה. דרשו רז"ל בלבל יצועי אביו, וכן בתוכחת אביו כתוב (בראשית מט) אז חללת יצועי עלה, לא קנטרו אלא על העליה, לומר לך שלא חטא בשכיבה אלא בבלבול. וכן אמרו רז"ל כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה. ומפני שבלבל יצועי אביו ולא מצא יעקב לשכב את בלהה העלה עליו הכתוב כאלו שכבה. וכן אתה מוצא בבני עלי (ש"א ב) אשר ישכבון את הנשים הצובאות פתח אהל מועד, וכתיב (שם) ותהי חטאת הנערים גדולה מאד את פני ה', ואמרו רז"ל מפני שהיו מעלין את קניהן לשילה לטהר, והיו משהין אותן ומלינין אותן חוץ לבתיהן מעלה עליהן הכתוב כאלו שכבון.

ואם תחשוב מן ויסע ישראל עד שנים עשר תמצא בו תיבות כמנין השם המיוחד, ואולי יש בזה רמז שלא חטא ראובן שהרי העיד בו הקב"ה בשמו כמו שהעיד בשמותיהן של שבטים שחתם שמו בהם, הראובני השמעוני וכן כולן.

וכתב החכם רמב"ן כי מ"ש ויהיו בני יעקב שנים עשר להודיע שלא הוליד אחר השנים עשר, כי מה שבלבל יצועי אביו עשה כן מיראתו פן יוליד עוד מבלהה הפלגש, ועל כן הודיע הכתוב כי לא הוליד אחרי כן כלל. ועוד יגיד הכתוב ויהיו בני יעקב י"ב כי כולם שוים במעלה אחת בהויה אחת, וכשם שהם לא חטאו כך ראובן לא חטא.

וישכב את בלהה בלבל ועקר את מטתה ממקומה כשתבע עלבון אמו, כמו שפרש״י. ובלע״ז ארקוק״א. שיש דברים כתובים בענין אחד ומשמשים שני פנים זה למפרע מזה כמו שפרשתי למעלה גבי ותקע כף ירך יעקב. וישמע ישראל שראובן בלבל מטתו, ויהיו בני יעקב משם והלאה שנים עשר ולא יותר. שלא הוסיף עוד יעקב להזקק עם נשיו וזהו שאמר יעקב אז חללת יצועי כלומר משכבי נסתלק ונפסק. ומקרא דוישמע נכתב שלא תתמה לכשתגיע לכי עלית משכבי אביך לומר מי הגיד לו ליעקב לפיכך קדם כאן ולמדך ששמע. ד״א לכך נקבעה פרשה זו בין מעשה ראובן ובין מעשה בני יעקב ללמדך על פסוק של ויהיו בני יעקב שנים עשר שאינו נמשך אוישכב את בלהה, לומר ראובן הוליד קצת מהם אלא קאי הוא אלידת רחל, ובאותה שעה ויהיו בני יעקב שנים עשר כלומר הוא ולא אחר הוליד את כולם. חזר ושנה מספר בני יעקב ללמדך שבא הוא ושנים עשר בניו אל אביו.

וישמע ישראל ויהיו בני יעקב שנים עשר. פי' וישמע ישראל שמתו נשיו רחל מתה בלהה שכבה ונאסרה לו ולא על חנם עשה כן ראובן שהרי ויהיו בני יעקב שנים עשר כל מה שהיה לו להוליד נולדו ונראה שוכב במטתה כדי שלא ישכב אביו במטה מפני הבושה וכן אמרינן בפ' במה מדליקין אם אחות אימא תהי צרה לאימא שפחת אחות אימא תהי צרה לאימא וחלילה שלא בא עליה אך צריך לומר ששכב במטתה לילות הרבה פן יבא יעקב במטתה וישמע יעקב שלא חטא ולטובה נתכוון אז ויהיו בני יעקב שנים עשר כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ

איתא בשוחר טוב מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו יביאו לא נאמר אלא ישיבו מה שנתן יעקב לעשו ק"ו מה שאנסו להם האומות שישיבו בעגלא:

וישמע ישראל. ונמצא שאבד שתי נשיו רחל שמתה ובלהה ששכב ראובן עמה שמהיום ההוא ומעלה לא שכב יעקב עמה כדכ' גבי פלגש דוד ששכב עמהן אבשלום ותהיין צרורות אלמנות חיות כל ימיהן ואעפ"כ לא הפסיד בכך כלום שכבר נולדו י"ב שבטים ולפיכך הולך ומונה אותם וגם עתה הושלמו י"ב השבטים שנולד בנימין ומנאן אשר יולד לו בפדן ארם ואע"פ שנולד בנימין בארץ ישראל רובן נולדו בפדן ארם:

בשכן ישראל. בהיותו משוקע בעניני אלהות ומסולק מהליכות עולם. ע״כ אירע מה שאירע עם ראובן. אבל אם הי׳ בבחינת יעקב לא קרה כזה.

ופי׳ וישכב את בלהה. מבואר בפ׳ ויחי שע״כ הפי׳ שלא הי׳ מעשה ח״ו אלא שמר שלא יבא אביו לחדרה:

וישמע ישראל. ג״ז שמע בעת שהי׳ בבחינת ישראל ע״כ השכיל ברוה״ק שלא נדחה ראובן מחמת זה מש״ה ויהיו בני יעקב שנים עשר אבל אם הי׳ שומע זה בעת שהי׳ בבחינת יעקב לא הי׳ כן:

ק רוצה לומר לפי שאיחר ביאתו מלבא אצל יצחק אביו לכך אירע לו כל זאת:

ר לפי שהיתה שפחת רחל. (מהרש"ל), ואם תאמר מאי טעמא דיעקב ולמה לא נתן באהל לאה, יש לומר לפי שיעקב היה סבור שלאה לא תרצה ליקח משום שלא נתן מטתו בחיי רחל באהלה, גם כן עכשיו לא תרצה ליקח, אבל ראובן שהיה רגיל אצל אמו ויודע שתקח, משום הכי הלך ובלבל עכ"ל: