בראשית לב, י

ואלהי אבי יצחק. ולהלן הוא אומר (לא מב) ופחד יצחק, ועוד מהו שחזר והזכיר שם המיחד, היה לו לכתוב האומר אלי שוב לארצך וגו' אלא כך אמר יעקב לפני הקדוש ברוך הוא שתי הבטחות הבטחתני אחת בצאתי מבית אבי מבאר שבע, שאמרת לי (כח יג) אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק, ושם אמרת לי (שם טו) ושמרתיך בכל אשר תלך. ובבית לבן אמרת לי (לא ג) שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך, ושם נגלית אלי בשם המיחד לבדו, שנאמר (לא ג) ויאמר ה' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך וגו', בשתי הבטחות האלו אני בא לפניך:

וַאֲמַר יַעֲקֹב אֱלָהֵהּ דְּאַבָּא אַבְרָהָם וֵאֱלָהֵהּ דְּאַבָּא יִצְחָק יְיָ דִּי אֲמַר לִי תּוּב לְאַרְעָךְ וּלְיַלָּדוּתָךְ וְאוֹטֵיב עִמָּךְ

וַאֲמַר יַעֲקב אֱלָהֵיהּ דְאַבָּא אַבְרָהָם הוּא אֱלָהֵיהּ דְאַבָּא יִצְחָק יְיָ דְאָמַר לִי תּוּב לְאַרְעָךְ וּלְיַלְדוּתָךְ וְאוֹטִיב עִמָךְ

אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק - שהבטחתני בל' זה בצאתי מבאר שבע: ויאמר אני ה' אלהי אברהם אביך וגו' ואלהי יצחק.

אלהי אבי אברהם. הקדים בסדר שבחי המקום וחסדיו ובהזכיר זכות אבות כסדר אנשי כנסת הגדולה בתחלת י"ח ברכות:

ואיטיבה מלא יו"ד התפלל שיעמדו לו י' נסיונות של אברהם:

כל י"ג מדות כלל בתפלתו כי אלהי אברהם ואלהי יצחק הם שני שמות הראשונים רחמים ודין כנגד המדה השלישית שהוא אל שהוא מזוג. שוב לארצך כנגד רחום שריחם עלינו. ואטיבה עמך כנגד חנון כלומר בחנם. וכנגד ארך אפים אמר קטונתי כלומר לא אוכל לסבול אם לא תאריך אפך כי הוא כמו חדל נא מי יקום יעקב כי קטן הוא.

מכל החסדים ומכל האמת כנגד רב חסד ואמת. וכנגד נוצר חסד לאלפים. ועתה הייתי לשני מחנות שנצרת לי חסד אבותי שניהם ב' אלפים לשני מחנות.

הצילני נא מיד אחי כנגד נושא עון כלומר שלא יגרום העון.

מיד עשו שלא יגרום הפשע.

כי ירא אנכי כנגד וחטאה שלא יגרום חטא כמו ירא חטא.

ואתה אמרת כנגד ונקה (דרשות אבן שועיב):

אלהי אבי אברהם. היה ראוי שיזכיר תחלה השם המיוחד ושיאמר ה' אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק האומר אלי.

וע"ד הקבלה אם יאמר כן היה השם המיוחד רמז לתשובה שהוא הדין, והנה יעקב היה מדבר בתפלה לא רצה להכנס לפנים מן החסד, כי כל מה שהוא לפנים מן החסד הוא דין וקו היושר, והוא היה ירא שמא יגרום החטא, ומפני זה התחיל אלהי אבי אברהם שהוא מדת החסד, וסיים בשם המיוחד שהוא מדת התפלה, והוא מדת הרחמים, ועל כן סדר המדות בתפלתו על הסדר הזה, אלהי אבי אברהם זו מדת החסד, ואלהי אבי יצחק זו מדת הגבורה, ה' מדת רחמים, והוא בלשון שאנו אומרים בתפלה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב. וכן כתוב בסדר של מעלה ויאמר ה' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך. ומזה הזכיר כאן ואיטיבה עמך.

וכבר ידעת מאמר חכמי האמת האבות הן הן המרכבה, ואין מרכבה פחותה מארבעה ואין קורין אבות אלא לשלשה שהרי הש"י קרא את עצמו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ולא מצינו כן בשאר נביאים שיאמר אלהי משה אלהי יונה, אע"פ שמצינו (שמות ל״ב:י״א) ויחל משה את פני ה' אלהיו, וכן ביונה (יונה ב׳:ב׳) ויתפלל יונה אל ה' אלהיו, מכל מקום לא ייחד הקב"ה שמו עליהם שיקרא אלהי פלוני כי אם על אברהם יצחק ויעקב. אבל מצינו זה בדוד הוא שכתוב (מלכים ב כ׳:ה׳) אלהי דוד אביך.

ומזה היה רגיל הרב אבי הקבלה רבי יצחק בן הרב ז"ל לומר בתפלתו אלהי דוד ובונה ירושלים, כדי שיזכיר בתפלתו המרכבה על שלמותה בארבעה אבות. והכתוב שאמר (שם יד) איה ה' אלהי אליהו, אינו מן הענין הזה כי הוא תפלה. ומה שלא הזכירו החכמים לדוד בכלל האבות, כונתם היה כנגד ארבע חיות המרכבה, שהשלשה בלבד פירש הכתוב את מקומם הוא שכתוב במרכבה של יחזקאל (יחזקאל א׳:י׳) ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין לארבעתם ופני שור מהשמאל לארבעתם ופני נשר לארבעתם. ומה שאמר ודמות פניהם פני אדם, באורו באמצע, ופירש הכתוב כי מן הימין פני אריה, מן השמאל פני שור, אבל פני נשר שהוא הרביעי לא הזכיר את מקומו כלל אם מן הימין אם מן השמאל, או מלפניו או מלאחריו, כי היא המדה שראוי להסתירה, ועל כן הלכו חכמי האמת בדרך הזה שלא הזכירו האבות רק שלשה.

ויאמר יעקב פרש״י ולהלן אומר וכו׳ ובבית לבן אמרת לי שוב אל ארץ אבותיך כלומר בבית לבן אמרת לי בהזכרת שם המיוחד שוב אל ארץ אבותיך כדכתיב בפ׳ ויצא ויאמר ה׳ אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך.

ואלקי אבי יצחק. מכאן תשובה לאומרים שלכך אמר ופחד יצחק שאין מיחדים שמו של הק' בחייהם כי עדיין יצחק חי ואמר אלהי אבי יצחק:

ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם כל המפרשים וגם בגמרא מקשים למה ירא יעקב אחר שהבטיח לו הקב"ה בבית אל ובחרן. ונראה לי שמה שיעקב נתירא הוא לפי שבבית אל הבטיח לו שתי הבטחות גדולות האחת שאמר לו שתי הטבות כמו שאמר ואתה אמרת היטב איטיב עמך. והב' ושמתי את זרעך כחול הים ואלו שתי הבטחות הם הנאמרות בבית אל כשברח מבאר שבע בברחו מעשו ועתה בחרן לא הבטיח לו אלא חצי ההבטחה האחת שמן הבנים לא הבטיח לו כלל ומן הבטחת עצמו לא הבטיח לו אלא החצי שאמר הטבה אחד לבד ולכן נתיירא מן הבנים מאד וגם מעצמו נתיירא שאינו בהבטחה גדולה כמו בראשונה. וחשב יעקב ודאי מה שעכשיו לא הבטיח לי ההבטחות כמו בראשונה אינו אלא לפי שההבטחות שהבטיח לי בבית אל כבר קיים אותם הקב"ה בשבמקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות ולכן עתה ירא אנכי ואיני ירא שיעקור את הכל רק קצתו אחר שההבטחה אינה כל כך גדולה כבראשונה וזהו שאמר ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק ה' האומר אלי עתה כשיצאתי מחרן לשוב לארץ אבותי שוב לארצך ולמולדתך ואיטיב' עמך הטבה אחת לבדה ולא שתי הטבות וגם לא הבטח' לי מן הבנים וזהו קטונתי פירוש הבטחות מועטות עתה. והטעם שלא הבטחת לי הבטחות בשלימות כמו בבית אל לפי שההבטחות שבבית אל כבר קיימת אותם בחסדים שעשית עמי כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות וזהו קטונתי כלומר נתקטנו הבטחותי עתה בחרן שלא היו שתי הבטחות כמו בבית אל אלא אחת וגם אותה היתה הבטחה קטנה שמשתי הבטחות של בית אל לא נשאר עתה אלא האחת מהן וגם אותה האחת חציה כשאמרת ואיטיבה עמך הרי שמאותם שתי הבטחות השארת חצי האחת וזהו קטונתי עתה מהבטחות כלומר הבטחה קטנה הבטחת לי ולא ב' הבטחות כראשונה לפי שכבר קיימת הבטחה אחת וחצי האחרת בשבמקלי עברתי את הירדן לכך אני צריך להתפלל הצילני נא מיד אחי כי ירא אנכי אותו פן יבוא והכני ולא לגמרי לא אב ולא כל האמהות רק אם אחת על בנים. ותדע למה אני ירא לפי שבבית אל הבטחת לי שתי הבטחות ועתה לא הבטחת לי אלא חצי הבטחה שבבית אל אמרת היטב איטיב עמך הרי אחת בשלימות. ועוד הבטחה בבית אל ושמתי את זרעך כחול הים ועתה לא אמרת לי כלל מן הזרע ולכן אני ירא ואני צריך תפלה ואין זה דרך רז"ל שאמר שמא יגרום החטא ולא כרש"י שאמר נתמעטו זכיותי ולא דרך הרמב"ן שאמר איני כדאי אלא קטונתי מהבטחות:

אלהי וגו׳. הקדים שבח לתפלה כדאיתא בע״ז ד״ח. וכבר ביארנו בתפלת אברהם על סדום שלא הקדים שבח לתפלה היינו משום שהיה בעודנו עומד בתפלה קבועה אבל יעקב כבר התפלל מנחה. והנה נפל עליו פחד פתאום והשעה נחוצה לפי מחשבתו ע״כ התפלל מיד והקדים שבח כדין:

אלהי אבי אברהם. המיוחד להגנה כמש״כ לעיל:

ואלהי אבי יצחק. באשר עיקר תפלתו היה בשביל המחנה של עבדים ושפחות ובשביל הנשים אשר המה פרנסת האדם וזהו מדתו של יצחק:

ה׳ האמר אלי. לפני יציאתי מחרן:

ואיטיבה עמך. היינו דבר ה׳ ואהיה עמך וכמש״כ שם שעיקר הבטחה זו היתה לשמרו מעשו נגד חששת רבקה אלא משום שבלשון ואהיה עמך אינו מבואר שמירת הנשים כמש״כ בס׳ שמות ד׳ כ׳. ע״כ אמר שמשמע לו כונת ה׳ בהבטחה זו גם על הטבה מלבד שמירת גופו שע״ז כבר מובטח הוא מברכת אברהם שלא יכלה זרעו וא״כ מובטח יעקב ובניו. וע״כ באה הבטחה זו על הטבה ג״כ. אלא שלא נתבאר איכות הטבה. וראוי לדעת אשר ביאר הנביא בדבר ה׳ פועל הרבה וכמש״כ בס׳ שמות י״ט ט״ו ע״ש:

ויאמר ה' אלהי אבי. ר"ל הלא באמת לא היה לי לירא ממנו כי היה לי לבטוח, א] על זכות אבותי אברהם ויצחק. ב] על ההבטחה שהבטיח לי, שעז"א ה' האומר אלי שוב לארצך, ויש הבדל בין מי שה' עושה עמו בזכות עצמו ובין מי שעושה עמו ע"י זכות אבות או הבטחה, שמי שעושה עמו בזכות עצמו יש לחוש שמא יגרום החטא ולא יהיה לו זכות, אבל מי שעושים עמו בעבור זכות אבות או הבטחה אין לו לירא מאומה:

י וכך אמר לו כיון שהבטחתני להיות עמי כשאבא אל ארץ אבותי, אם כן כשאמות בדרך נמצא שלא נתקיימה בי הבטחתך: