בראשית לא, מד

והיה לעד. הקדוש ברוך הוא:

וּכְעַן אֱתָא נִגְזַר קְיָם אֲנָא וְאָתְּ וִיהֵי לְסָהִיד בֵּינִי וּבֵינָךְ

וּכְדוֹן אִיתָא וְנִגְזַר קְיַם אֲנָא וְאַנְתְּ וִיהֵי לְסָהִיד בֵּינָא וּבֵינָךְ

והיה לעד הקב"ה לשון רש"י (רש"י על בראשית ל״א:מ״ד) ואיננו כמשמעו אבל יאמר והיה הברית לעד בינותינו כי העובר עליו יקולל בכל אלות הברית כטעם והיו בך לאות ולמופת (דברים כח מו) או טעמו נכרתה ברית בדבר קיים שיהיה לעד בינותינו על כן הרים יעקב אבן והוא מה שאמר עד הגל הזה ועדה המצבה כטעם ויאמר יהושע הנה האבן הזאת תהיה בנו לעדה (יהושע כד כז):

ועתה. מאחר שאיני חפץ להזיקך.

לכה ונכרתה ברית. שגם אתה לא תזיקני:

ועתה לכה. לדעת הירושלמי סוכה פ״ד ומדרשים שמות פ״ג ובכ״מ. הה״א שבסוף התיבה לכה מלמדנו שאם אין אתה לא היה כן. ויש לפרש דלבן אמר שעם אחר לא היה סומך על כריתות ברית שלא יעבור. אבל לכה שאתה עובד אלהים.

נכרתה ברית. בשביל הנשים והילדים:

והיה לעד וגו׳. נעשה איזה דבר לעד על הברית:

ו הואיל וכתיב סתמא ודאי קאי אדלמעלה אלהי אבי, ועוד יש לומר דאי קאי אברית והיתה מיבעי ליה: