בראשית לא, לט

טרפה. על ידי ארי או זאב:

אנכי אחטנה. לשון (שופטים כ טז) קולע באבן אל השערה ולא יחטא, (מ"א א כא) אני ובני שלמה חטאים, חסרים, אנכי אחסרנה, אם חסרה חסרה לי, שמידי תבקשנה:

אנכי אחטנה. תרגומו דהות שגיא ממנינא שהיתה נפקדת ומחסרת, כמו (במדבר לא מט) ולא נפקד ממנו איש, תרגומו ולא שגא:

גנבתי יום וגנבתי לילה. גנובת יום או גנובת לילה הכל שלמתי:

גנבתי. כמו (איכה א א) רבתי בגוים שרתי במדינות, (ישעיה א כא) מלאתי משפט, (הושע י יא) אהבתי לדוש:

דִּתְבִירָא לָא אַיְתֵיתִי לְוָתָךְ דַּהֲוַת שָׁגְיָא מִמִּנְיָנָא מִנִּי אַתְּ בָּעֵי לַהּ נְטָרִית בִּימָמָא וּנְטָּרִית בְּלֵילְיָא

דִתְבִירָא מִן חֵיוַת בָּרָא לָא אַיְיתֵיתִי לְוָותָךְ דְאִין אֲנָא חָטִי בָּהּ מִן יְדִי הֲוֵית תָּבַע יָתָהּ מַה דְמִתְגְנִיב בִּימָמָא מִבְּנֵי נְשָׁא עָלַי הֲוָה לְאַשְׁלָמָא וּמַה דַהֲוָה מִתְגְנֵיב בְּלֵילְיָא מִן חֵיוַת בָּרָא עָלַי הֲוֵינָא לִמְשַׁלְמָא

קְטִילַת לָא אַיְיתִית לְוָותָךְ כָּל חֲדָא מִנְהוֹן דַהֲוָה עֲרָקָא מִן מִנְיָנָא אֲנָא הֲוֵינָא מְשַׁלֵם מִן יְדָי הֲוֵיתָא תָּבַע יָתָהּ וּמִן דַהֲווֹ גַנְבַיָיא גַנְבִין בִּימָמָא וְחֵיוַת בָּרָא מִתְאָכְלָא בְּלֵילְיָא אֲנָא הֲוֵינָא מְשַׁלֵם יָתָהּ:

אנכי אחטנה. אם היתה טרפה החטא היה עלי ופרעתי כמוה:

גנבתי יום. היו"ד נוסף כיו"ד מלאתי. וכן הוא גנובת יום או לילה מידי תבקשני:

אחטנה - כמו אחטאנה, אני הפסדתי משלי כמו: אני ובני שלמה חטאים הרבה אלפין חסרים.

גנבתי יום - יו"ד יתירה גנובת יום וגנובת לילה שלמתי כמו: רבתי עם שרתי במדינות. אבל גְּנֻבָתִּי קמץ פתרונו גניבת שלי.

טרפה לא הבאתי אליך אנכי אחטנה. טרפה שנטרפה בחטא שלי ושגגתי אבל הבאתי בלבד טרפה שנטרפה באונס אף על פי כן מידי תבקשנה שלא כדין:

טרפה לא הבאתי אליך. כלומר שלא אירע בהם שום בהמה שיטרפנה חיה רעה כענין שנאמר (בראשית ל״ז:ל״ג) חיה רעה אכלתהו טרוף טורך יוסף. וכתיב (נחום ב׳:י״ג) אריה טורף בדי גורותיו.

אנכי אחטנה. מלשון (שופטים כ׳:ט״ז) אל השערה ולא יחטיא. כלומר נתחייבתי לשלם אותה ואם חסרה לעצמי חסרה, וכן (מלכים א א׳:כ״א) והייתי אני ובני שלמה חטאים.

מידי תבקשנה. האבודה, שאני שומר שכר ואני חייב בה כענין שכתוב (יחזקאל ל״ד:ד׳) ואת הנדחת לא השיבותם ואת האובדת לא בקשתם, שכן הנביא מוכיח לרועי ישראל במרעיתם ומוכיחן על הדברים שהם חייבים בהם. ויבאר יעקב ההצלחה הגדולה שהיתה לו במקנהו בין מצד שמירתו הגדולה בין מצד הנס, וכן

גנובתי יום וגנובתי לילה. אני חייב בה שהרי שומר שכר חייב בגנבה ואבדה כענין שכתוב (שמות כ״ב:י״א) ואם גנב יגנב מעמו ישלם לבעליו. וכן דרשו רז"ל ומה גנבה שקרובה לאונס חייב אבדה לא כ"ש. ובאר יעקב בכאן שהכל היה משלם משלו האבדה והגנבה ואפילו הטרפה שהשומר פטור מן התורה שנאמר (שמות שם) הטרפה לא ישלם היה יעקב משלם.

טרפה לא הבאתי אליך אפי׳ נטרפה באונס שמן הדין הייתי פטור כדכתיב יביאהו עד, ואמרו רבותינו יביא עדים שנטרפה באונס ויפטר. אפילו אותו לא הבאתי לך כדי ליפטר אלא שלמתיה משלי. גנבתי יום וגנבתי לילה מנהג לרעות ביום ובלילה להחזיר הצאן לדיר לבעל הצאן. ואם נגנבה בלילה לבעלה נגנבה אבל אני מידי תבקשנה גנובת יום וגנובת לילה ועלי לשלמה.

טריפה לא הבאתי אליך. לא נפל זאב בעדר והצלתי שני כרעים או אזן לעד שנטרפה להיות פטור כמו שכתב ואם טרף יטרף יביאהו עד וגו':

אחטנה. כמו (שופטים כ׳:ט״ז) אל השערה ולא יחטיא פליי"ר (faillir, fehlen) בלע"ז כלו' אם חסרתים מידי תבקשנה שכל כך הייתי נזהר עליהם שלא היתה שום חיה יכולה ליכנס אל העדר:

גנובתי יום וגנובתי לילה. כלו' גנובת יום וגנובת לילה הכל תבקש כי הכל אפרע לך והיו"ד מגנובתי מיותרת כמו היושבי בשמים:

טרפה לא וגו׳. קשה איך יצדק לומר בדבר שנטרף לשון הבאה? עוד למה כפל לומר אנכי אחטנה מידי תבקשנה אם הוא היה משלמה, מה מקום לבקשה מידו?

אכן כונת יעקב היא לומר, בין דבר שהוא חיב בו כפי הדין בין דבר שהוא פטור לקח ממנו לבן, ודקדק לומר ״טרפה״ כנגד זאב, ודקדק לומר ״לא הבאתי״ כנגד דרוסת ארי, וכמו כן תמצא בלשון חכמים במסכת מציעא (בבא מציעא צג.) וזה לשונם: תנו רבנן: שומר שהניח עדרו ובא לעיר, ובא ארי ודרס זאב וטרף, עד כאן, אמרו לשון טרפה בזאב כי טורף ובורח לצד שמפחד, מה שאין כן הארי שבמקום שמוצאה דורסה שם ואוכלה ומניח שם עור ופרש. וכמו כן רמז יעקב שני ענינים באמרו ״טרפה״ כנגד זאב, ״לא הבאתי״ כנגד ארי שמניח עור ופרש שמניח בדריסה. ואמר אנכי אחטנה כנגד גדר שהוא חיב בו, שהוא טרפת זאב, כגון זאב אחד שאינו אונס וחיב שומר שכר (בבא מציעא עב.). ואמר מידי תבקשנה כנגד גדר שני שהוא דרוסת ארי, שאין חיוב על יעקב לשלם שהוא אונס ופטור, אלא שהרשע היה מתאלם עליו ומבקש גם את זאת מיעקב. וכפי זה נזרקה רוח הקדש בדברי רש״י זכרונו לברכה שכתב וזה לשונו: טרפה וכו׳ על ידי ארי וזאב, עד כאן, ויכון לדברינו ונכון.

ואמרו גנבתי יום וגו׳, נתכון גם כן בענין נזקי בני אדם, שהיה משלם בין מה שהוא חיב השומר שכר בין מה שאינו חיב, והוא אמרו גנבתי יום וגנבתי לילה, פרוש גנבתי – הגנבה לי היתה מגעת גם בצד הפטור.

טרפה. מארי וזאב. שאין על השומר ללחום עמהם אפי׳ כשרואה כדאיתא פ׳ הפועלים.

מ״מ אנכי אחטנה. הייתי מחויב בדבר שלא יטרוף שהיה נלחם ומציל מבין שיניהם:

מידי תבקשנה. אם לא הייתי בשעת מעשה ונטרף הייתי משלם:

גנבתי יום. היינו לסטים מזוין:

גנבתי לילה. כמשמעו. והנה בלסטים מזוין הדין בכל ש״ש דאפי׳ על בעידנא דעיילי אינשי חייב. ומכש״כ בגניבה ממש. אבל בארי וזאב. אם על בעידנא דעיילי אינשי פטור ואני שלמתי על טריפה כמו גנבתי יום וגנבתי לילה. מכ״ז הוכיח כי נזהר בצאנו יותר משארי ש״ש. מכש״כ שאין מקום לחשוד אותו על גניבה:

טרפה. ג] אם לא שמר הצאן מטריפת זאבים, עז"א טרפה לא הבאתי אליך, אף הטרפה שהיה מוטל עליך כפי הדין, כי החזרתי אותה משלי. ד] אם לא שמר מגנבה ואבדה שחייב כדין שומר שכר. עז"אאנכי אחטנה גנבתי יום מידי תבקשנה וגנבתי לילה, שהנגנב ביום הייתי אנכי החייב ושלמתי בעצמי כדין שומר שכיר, וגם הנגנב בלילה בשעה שאין דרך הרועה לשמרם בכ"ז אתה תבקשנה מידי על שלא לנתי אצל הצאן, עד שהייתי מוכרח להיות אצל הצאן ביום ובלילה וביום אכלני חרב וקרח בלילה, ומכ"ז ברר לו שאין לו שום טענה שירדוף אחריו מצד שלקח שכירות יותר מן המגיע לו. אולם ד] על הצד האחר שתאמר שרדפת אחרי מפני שמגיע לי עוד שכירות ממך וטעות בחשבון ואתה רוצה להחזיר לי, עז"א:

...

ג הוסיף מלת אם חסרה, שלא תאמר כיון שאמר (פ' ל"ה) ועזיך לא שכלו וגו', אם כן מאי זה דכתיב אנכי אחטנה, לכן פירש אם חסרה, כלומר אם קרה מקרה בשום פעם שחסרה שום בהמה, אנכי אחטנה פירש עלי היה להשלים חסרונה: