בראשית לא, כו

כשביות חרב. כל חיל הבא למלחמה קרוי חרב:

וַאֲמַר לָבָן לְיַעֲקֹב מָה עֲבַדְתָּ וְכַסֵּיתָא מִנִּי וּדְבַרְתָּא יָת בְּנָתַי כְּשַׁבְיוֹת חַרְבָּא

וַאֲמַר לָבָן לְיַעֲקב מַה עָבַדְתְּ וְגָנַבְתְּ דַעְתִּי וּדְבָרַת יַת בְּנָתַי הֵי כְּשִׁבְיַת חַרְבָּא

ותגנב את לבבי. עוד לא האשימו על הבריחה עד מקרא הסמוך. אבל מתחלה האשימו על הבנות שהראה בזה שאינו מוקירן כלל והנהיג אותן כשבויות חרב להפרד מאביהן בלי ברכה וע״ז האשימו שגנב את לבבו עד כה להראות כי הוא אוהבן ומכבדן. ובאמת אינו כן:

ויאמר לבן מה עשית, טען עליו משני צדדים. א] מצד היושר והצדק, שעז"א מה עשית, הלא עולה גדולה, אם נגדי, במה שגנבת את לבבי, אם נגד בנותי ותנהג את בנתי כשביות חרב, ואף אם חשבת שלא אניח אותך ללכת לא היה לך רשות ללכת בלא דעתי:

ר דהא לא נופל לשון שביה גבי חרב, אלא היה לו לומר כשבויות חיל: