בראשית לא, כה

וְאַדְבֵּיק לָבָן יָת יַעֲקֹב וְיַעֲקֹב פְּרַס יָת מַשְׁכְּנֵהּ בְּטוּרָא וְלָבָן אַשְׁרֵי יָת אֲחוֹהִי בְּטוּרָא דְגִלְעָד

וְאַדְבֵּק לָבָן יַת יַעֲקב וְיַעֲקב פְּרַס יַת מַשְׁכְּנֵיהּ בְּטַוְורָא וְלָבָן אַשְׁרֵי יַת אָחוֹי בְּהַהוּא טַוְורָא דְגִלְעָד

ולבן תקע את אחיו. עם אחיו:

אהל יעקב. מושך עצמו ואחר עמו וכן הוא ויעקב תקע את אהלו בהר ולבן תקע את אהלו עם אחיו בהר הגלעד:

[ויעקב תקע את אהלו חבר את אהלו].

ויעקב תקע את אהלו בהר. בהר גלעד אלא מפני שסופו לפרש בלבן לא חש לפרש כאן שהר גלעד אתרווייהו קאי:

וישג לבן את יעקב. מתחלה כתיב וידבק אותו אבל לא התראה עמו עדנה. אלא משום שהי׳ נקרא כל המישור הר הגלעד כמבואר בסמוך וכיון שבא לשם אמר הכתוב כי הדביק אותו. אבל בבוקר השיגו ממש:

תקע את אהלו. כמש״כ שעמד לפוש שם ומש״ה תקע אהלו:

בהר. ממש אבל לבן היה כגבור לרוץ אורח ולא היה לו אהלים אלא תקע את אחיו. מלשון התוקע עצמו לדבר הלכה. פי׳ קובע דעתו. כך קבע מקומו באותו יום:

בהר הגלעד. למטה בכל המישור שנקרא הר הגלעד:

וישג לבן. אח"כ השיגו ממש, ואז תקע יעקב את אהלולצאת אל לבן לבדו, וכן לבן תקע את אחיו, שישארו בהר הגלעד, כי הלך אליו לבדו כפי מה שהוזהר מה' שלא ירע לו: