בראשית לא, כג

את אחיו. קרוביו:

דרך שבעת ימים. כל אותן שלשה ימים שהלך המגיד להגיד ללבן הלך יעקב לדרכו נמצא יעקב רחוק מלבן ששה ימים, ובשביעי השיגו לבן, למדנו שכל מה שהלך יעקב בשבעה ימים הלך לבן ביום אחד (שנאמר וירדוף אחריו דרך שבעת ימים, ולא נאמר וירדוף אחריו שבעת ימים):

וּדְבַר יָת אַחוּהִי עִמֵּהּ וּרְדַף בַּתְרוֹהִי מַהֲלַךְ שִׁבְעַת יוֹמִין וְאַדְבֵּק יָתֵהּ בְּטוּרָא דְגִלְעָד

וּדְבַר יַת קְרִיבוֹי עִמֵיהּ וּרְדַף בַּתְרוֹי מַהֲלַךְ שׁוּבְעָא יוֹמִין וַאֲרַע יָתֵיהּ דְשָׁרֵי בְּטַוַור גִלְעָד מוֹדִי וּמַצְלִי קֳדָם אֱלָהֵיהּ

וידבק אותו בהר הגלעד כי ביום השביעי בערב הגיע לבן אל תחת ההר וראה את יעקב חונה עליו מרחוק ולן בלילה ההוא למטה ויבא אליו החלום:

דרך שבעת ימים - כי יעקב היה הולך לאט בשביל צאנו ולבן שהיה רחוק ממנו הלך לגזוז את צאנו כדכתיב: וישם דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב והוא מיהר לרדוף והשיגו לסוף שבעת ימים.

וירדף אחריו פרש״י כל מה שהלך יעקב לשבע ימים הלך לבן ביום אחד. כלומר כל מה שהלך יעקב לשבעת הימים מהלך שהיה בין לבן ובין הר הגלעד. וכמה ימים הלך בהן יעקב הוי אומר ארבעה ימים, שהרי אף בשביעי היה יעקב הולך לו ומתרחק מלבן, הלך לבן ביום אחד לפי שרדף אחר יעקב כשאר רודפים ויעקב היה כבד בעושר גדול במקנה וברכוש ובבני ביתו שהיו הרבה.

דרך שבעת ימים כל אותן ג' ימים שהלך המגיד ללבן הלך יעקב לדרכו למדנו כל מה שהלך יעקב בז' ימים הלך לבן ביום אחד כדפיר"שי. פי' לפי' העדר היה רחוק מבית לבן ג' ימים והמגיד נסע מן הבית באותה שעה שנסע יעקב וביתו גם לבן חזר לביתו לראות אם הניחו בבית התרפים או נכסים נמצא בין מהלך המגיד ובין ישיבת לבן ו' ימים ובז' כשראה לבן שלא היה בבית רדף אחר יעקב והשיגו וזהו שאמר דרך ג' ימים כלומר שהלך לבן ביום אחד יותר מיעקב וביתו שהלכו בז' ימים וניתן להאמין לפי שטפולו מרובה והיה מתנהל לאט אך צריך לפרש שמפני פחד הרודף אנס נפשיה בקצרה דרך ארוכה שאם לא כן איך היה יכול יעקב ללכת עם נשיו וטפיו בז' ימים הדרך ג' ימים לאדם בינוני אבל אשר היה לו העדר והבית מי יוכל לילך אלא כדפ"רשי:

דרך שבעת ימים. יש לחקור למה נשתנה יעקב בהליכה זו שלא קפצה לו הארץ כמשפט לאוהבי שמו, ומצינו שאפלו לאליעזר עבד אביו קפצה לו הארץ (בראשית רבה נט,יא), ומן הנכון אליו יאות עשות גם להצילו מהרודף ולא היה משיגו לבן. ואולי כי הגיד לו האדון ברוך הוא בזה שאין צריך לברח, כי הגם שהדביקו לבן היוכל דבר דבר אליו אפלו דבור, וזולת זה היה מראה חס ושלום כי לא יכול הצילו מיד לבן, וגדול הנס הזה שהגם שהוא בעל בחירה ימנע מעשות בחירתו ביעקב.

גם בזה ה׳ סבב כמה סבובין כריתת ברית עמו לבל יזיק, שבאמצעות הדבר נתגברו עליו ישראל בימי השופטים כשבא עליהם והוא כושן רשעתים כמאמרם זכרונם לברכה (סנהדרין קה.). גם מזה נמשך קבורת רחל במקום ההוא כדי שתהיה לטובה אות בגלות בניה, כאמרם זכרונם לברכה (בראשית רבה כא) בטעם קבורתה שמה:

בהר הגלעד. דמתחלה כאשר שם יעקב פניו הר הגלעד היה נטיה מן הדרך לפי שראה לצורך הילדים והצאן שא״א לדפוק אותם בבריחה יותר. ע״כ נטה מן הדרך ועמד לפוש בהר הגלעד אשר הוא יפה למרעה. ומש״ה דבק לבן אותו שם:

וידבק אותו. שם הכיר מהלכו שימצאהו בהר הגלעד, כי עד עתה עקבותיו לא נודעו:

צ כלומר אילו היה אצל מקום צאן לבן (היה ז' ימים):