בראשית ל, ג

על ברכי. כתרגומו ואנא ארבי:

ואבנה גם אנכי. מהו גם, אמרה לו זקנך אברהם היו לו בנים מהגר, וחגר מתניו כנגד שרה, אמר לה זקנתי הכניסה צרתה לביתה, אמרה לו אם הדבר הזה מעכב, הנה אמתי בלהה, ואבנה גם אנכי ממנה כשרה:

וַאֲמֶרֶת הָא אַמְתִי בִלְהָה עוּל לְוָתַהּ וּתְלִיד וַאֲנָא אֱרַבֵּי וְאִתְבְּנֵי אַף אֲנָא מִנַּהּ

וַאֲמָרַת הָא אַמְתִי בִלְהָה עוּל לְוָותָהּ וְתֵילִיד וַאֲנָא אִירַבֵּי וְאִתְבְּנִי אוּף אֲנָא מִינָהּ

ואבנה. מפורש בדברי שרה:

בוא אליה. ובזה אמרתי הבה לי לא שחשבתי שיהיה בידך רפואה של עקרה:

ואבנה גם אנכי. כמו אחותי:

ממנה. שבקנאת חברתי יתעורר טבע כלי הזרע לפעלותם

הנה אמתי בלהה ולא אמרה שפחתי כדכתיב בהגר לפי שהיתה בת לבן מפילגש:

ותאמר הנה אמתי בלהה. כלו' לא זאת אני שואלת אלא שתבא אל אמתי אולי אבנה כי אגדל את בניה ויקראו על שמי:

ותאמר הנה אמתי וגו׳. דקדקה לומר אמתי קודם שהזכירה ביאתו אליה, ולא אמרה ״בא אל אמתי״ כמו שאמרה שרה כמו שפרשתי (בראשית ט״ז:ה׳), נתכונה לומר שאחר שיבא אליה לא תקרא אמתה עוד. ולזה אמר אחר כך ״ותתן לו בלהה שפחתה לאשה״, אישות יש לו בה ובניה בני חורין. וכמו כן עשתה לאה שנתנה לו לאשה ונעקר מזלפה שם שפחה.

ומה שמצינו לשרה (בראשית ט״ז:ג׳) שהזכירה גם כן שם אישות על הגר, שבירתה בצדה במה שדקדקה לומר תבת ״לו״, ועין מה שכתבתי שם מה שלא אמרה כן רחל.

ומה שתמצא שמזכיר הכתוב (בראשית ל:ז) אחר כך ״בלהה שפחת רחל״ וגו׳, פרוש שהיתה שפחת רחל. גם יכון הכתוב שם להזכיר שבח הצדקות שנתנו האמהות לבעליהן. ולא חש הכתוב לטעות, שסמך היות הדבר מבאר בכתובים הקודמים, ועין מה שכתבתי בפרשת וישב (בראשית לז:ב).

אמתי. לא כמו שאמרה שרה בוא נא אל שפחתי. דרחל שחררה אותה ולא נקראה אלא אמה כמו אמה העבריה. אבל מכ״מ כתיב להלן שפחה שהמה היו משמשות כמו מקדם וכשפחות וכדאי׳ בב״ב דקכ״ז דמשמש כעבדא קאמר:

ותלד על ברכי. ע׳ מש״כ לעיל גבי שרה:

ותאמר. רצתה עכ"פ שתלד אמתה, אם לבטל הוראת המזל, אם שהבן יחשב על שמה כנ"ל אצל הגר, וע"ז קרא מעתה בשם שפחה שהיא יותר מאמה, שמצד זה יחשבו הבנים ע"ש גברתה:

ס כלומר אף על פי שהיו לו בנים מהגר וכו' ואף גם אתה אע"פ שיש לך בנים עשה כן עמי: