בראשית כט, כו

וַאֲמַר לָבָן לָא יִתְעֲבֵד כְּדֵין בְּאַתְרָנָא לְמִתַּן זְעֶרְתָּא קֳדָם רַבְּתָא

וַאֲמַר לָבָן לָא מִתְעֲבֵיד כְּדֵין בְּאַתְרִין לְמִיתַּן זְעֵירְתָּא קֳדָם רַבְּתָא

לא יעשה כן במקומנו. לא הניחוני אנשי המקום לקיים דברי:

ויאמר לבן לא יעשה כן וגו׳. צריך לדעת מה מענה בלשונו ״לא יעשה״ וגו׳, והלא תנאי היה הדבר ״אעבדך ברחל״, ומה ענין המנהג לכאן בדבר שהיה תנאי גמור?

אכן נתכון לומר כי אנשי המקום מיחו בידו מעשות כדבר הזה, והוא אמרו לא יעשה כן במקומנו כי היא טענת רבים.

עוד נראה כי טענתו היא כי לא היה בפרוש בשעת התנאי שהגם שלא תנשא לאה יתן לו רחל, ובזה אין סתירה למנהג מהתנאי, כי לעולם תקדים לאה להנשא, ובמלאת שבע שנים שיעבד יעקב, אם קדמה לאה ונשאת – תכף ומיד יקח רחל, ואם לאו יהיה יושב ומצפה עד שתקדים הבכירה כמשפטי הארץ, כי אין בתנאי דבר מגיד שהתנו לבטל המנהג. ומעתה כששאלת ״הבה את אשתי״, חשבתי שעל לאה אתה אומר, כי המנהג מנהג ידוע הוא שאין לתת הצעירה קדם, ומן הסתם על לאה אמרת, ואין בזה רמאות, ולך היה מוטל לדעת כי היא לאה מבלי צרך הודעה, ובזה בטל טענת ״רמיתני״. ולצד שתחשוב כי יש הפרש ביניהם, לא כן הוא, כי שקולים הם אצלי ולא אשאל בעד רחל כי אם שבע שנים. ואם לצד חשקך ברחל ותקפיד על העכבה, הנה היא נתונה לך תכף ומיד אחר עבור שבעת ימי משתה של לאה, והוא אמרו מלא שבוע זאת, פרוש שבעת ימי משתה, ותכף אתן לך רחל במקדם בעד עבודה שתעבד עוד שבע שנים, וזה היה מבקשו של יעקב שקבל עליו לא להחזיר לאה חס ושלום.

ויש לנו לדעת איך לא חש יעקב מקודם לטענה זו שאין דרך לתת הצעירה וכו׳? יש לומר שחשב שעל לבן לגלות לו הדבר, וזולת זה אין דבר זה מההקפדה המעכבת כשירצה האב לתת הצעירה. וכששאל ״הבה את אשתי״ מן הסתם על רחל הוא אומר, והיה לו ללבן לומר אליו כי לא יכול לתת לו רחל קודם שתנשא לאה, והיה הדבר תלוי ביד יעקב: או להמתין עד שתנשא לאה או לקחת לאה. ואין זה אלא מן השם ״לבן הארמי״, וכל טענותיו שכתבתי יש עליהם סתירה ושמו יגיד עליו.

לא יעשה וגו׳. הסביר לו שבדבריו מתתי אותה לאיש אחר לא כוון בשביל שהיא קטנה ודילמא חלשה אלא בשביל שא״א להשיאה לפני הבכירה וא״כ אין בנתינת לאה רמיה שבל״ז א״א להשיא הקטנה ממנה:

ויאמר לבן. השיב לו, לא תחשוב שעשיתי זאת מפני שאני רוצה לשנות שלא לתת לך את רחל, או שאני רוצה להכריח אותך שתשא את לאה שלא כרצונך, שבהפך עשיתי זאת למען אוכל למלא את אשר הבטחתי לך לתת לך את רחל, ומנהג המקום מעכב, כילא יעשה כן במקומנו, ולא אוכל לתת לך את רחל עד שלאה תהיה לאיש, ואם אתן אותה לאיש אחר בשכר עבודת שבע שנים, תצטרך להמתין שבע שנים, כי לאחר לא אאמין לתת לו בהקפה שישא את לאה ואח"כ יעבוד, לכן הטבתי עמך מה שנתתי לך את לאה, שעי"כ תוכל לקחת תיכף את רחל, וכמו שיפרש: