בראשית כט, יט

וַאֲמַר לָבָן טַב דְּאֶתֵּן יָתַהּ לָךְ מִדְּאֶתֵּן יָתַהּ לִגְבַר אָחֳרָן תִּיב עִמִּי

וַאֲמַר לָבָן בִּרְמִיוּ טַב דְאֶתֵּן יָתָהּ לָךְ מִן דְאֶתֵּן יָתָהּ לִגְבַר אוֹחֲרָן תִּיב עִמִי

ויאמר לבן טוב תתי אותה לך מתתי אותה לאיש אחר. אף על פי שבנתינתה לאיש אחר טוב שאי אפשר לאשה בלא איש ולא איש בלא אשה כענין שכתב (בראשית ב') לא טוב היות האדם לבדו. טוב אתה מזולתך, וזהו שני דברים טובים האחד טוב מחבירו ועוד מצינו ב' דברים רעים האחד טוב מחבירו טובים היו חללי חרב מחללי רעב (איכה ד') ועוד מצינו ב' דברים האחד טוב והשני פחות. טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל (קהלת ד') והאחד טוב מחבירו. ארוחת ירק ואהבה שם משור אבוס ושנאה בו (משלי ט"ו) ועוד שני דברים טובים ויש שלישי טוב משניהם טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם (קהלת ה') וטוב משניהם שידור וישלם. וכמהו (שם ד') ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר הם חיים עודנה. וטוב משניהם את אשר עדן לא היה:

טוב תתי אותה לך. פירש רבינו חננאל אע"פ שנתינתה לאיש אחר טוב שא"א לאשה בלא איש ולא איש בלא אשה, כענין שכתוב (בראשית ב׳:י״ח) לא טוב היות האדם לבדו. טוב אתה מזולתך, וזהו שני דברים טובים האחד טוב מחברו. ועוד מצינו שני דברים רעים האחד טוב מחבירו (איכה ד׳:ט׳) טובים היו חללי חרב מחללי רעב. ועוד מצינו ב' דברים האחד טוב והשני פחות (קהלת ד׳:י״ג) טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל. והאחד טוב מחבירו (משלי ט״ו:י״ז) טוב ארחת ירק ואהבה שם משור אבוס ושנאה בו. ועוד שני דברים טובים ויש שלישי טוב משניהם (קהלת ה׳:ד׳) טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם. וטוב משניהם מי שידור וישלם. וכמוהו (קהלת ד׳:ב׳-ג׳) ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה, וטוב משניהם את אשר עדן לא היה.

ויאמר לבן טוב תתי וגו׳. צריך לדעת לאיזה ענין אמר כן לבן. גם איך יצדק לומר טוב תתי לך מתתי וגו׳ אם אחר לא יעבד, ואולי ששקר לבן בזה ורמז לו כי יש אחר שיעבד כמו כן בעד רחל. ועוד קשה איך יצדק לומר ״תתי״ לשון מתנה, כיון שהוא עובד בעדה שבע שנים שהוא כדי דמיה, כי הלא תדע שהקונה עבד עברי שש שנים יעבד, והרי הוא נתן שויו בעד שווי רחל. עוד צריך לדעת אמרו שבה עמדי שהוא שפת יתר.

אכן מחשבתו הרעה נכרת מתוך דבריו, כי נתכון לרמות לתת לו לאה כמו שעשה אחר כך, ולזה הקדים לדבר אליו כדברים האלה. וזה הוא שעור דבריו: טוב תתי אותה לך, אמר לשון מתנה לשלול כי אין זה מכר לומר לו לבסוף הן אותה קניתי ממך, כמו שכן אמר ״הלא ברחל״ וגו׳ (בראשית כט:כה), וכמו שאבאר שם בעזרת השם. וחש שיבין יעקב שבתורת מתנה מחלטת הוא נותנה, ולבסוף יבא עליו בטענת הבה שכר שבע שנים שעבד. לזה אמר כי העבודה שעובד עמו תהיה בעד מה שבוחר בו יותר מאיש אחר, וזה הוא שעור הכתוב טוב תתי אותה לך ואבחר בך לצד מה שאתה עובד עמי, מתתי אותה לאיש אחר בלא עבודה, ולעולם אין זה שויה של רחל ולא בבחינת מכר הוא מכניסה.

ואמרו שבה עמדי מתנה עליו שישב עמו ולא ירחיק נדוד ויעבד מרחוק, אלא עמו ישב כל זמן העבודה שתהיה עיניו פקוחות על עבודתו. עוד הערים לומר אליו שישב עמו עד עולם, וכמו שהתנה (שמות רבה א:לג) יתרו עם משה ולא הצרך להשביעו על הדבר מפני שהם דברים הנקנים באמירה. ויתרו שהצרך להשביעו למשה, נתכון לחיבו אפלו תתרצה צפורה ללכת השביעו על דעתו לשבת את האיש. וטענה זו היה בדעתו לטען כנגד יעקב כשיצטרך, ולזה צוה ה׳ אליו (בראשית לא:כד) ״השמר לך פן תדבר עם יעקב״, ויעקב לא עשה שמירה לזה, כי דברי לבן דברם אליו בדרך חבה על זה הדרך, ולמי אתן בתי טוב ממך, שב בני עמדי, פרוש כי אנשים אחים אנחנו, ולבבו לא כן יחשוב.

מתתי אתה לאיש אחר. ביאר לו שלא כמובן מדברי יעקב שיתננה אותה מיד לאשה ואח״כ יעבוד שבע שנים וכמו שנעשה בשבע שנים השניות. כי הוא לא נתרצה לתנה לו אלא בעת שיגיע העת לתתה לאשה לאיש אחר וכסבור יעקב שהוא משום שהיא קטנה עדין כדאיתא בכתובות דנ״ז דילמא חלשה.

שבה עמדי. (עד כה) שבה בעסק העבדות עד בוא העת להשיאה ונכלל בלשון שבה התעכבות ע׳ להלן ל״ה א׳:

ויאמר לבן, אחר שראה לבן שיעקב מתנה בפירוש שלא יתן לו רק את רחל ושבעבור זה יעבדנו שנים רבות, השיב בערמה אינך צריך לעבוד כלל תחת נשואי בתי כי טוב תתי אותה לך, ולא לבד שאיני רוצה עבודה בעבור זה, בהפך שבה עמדי, לא תעבוד כלל רק תשב ואני אכלכלך בעבור שתשא את בתי, ובזה השמיט א"ע מכל תנאים, שלפי"ז מה שיעקב שמר צאנו לא היה בתורת עבודה בעד בנותיו רק נדבה וחסד, וכשאמר אח"כ לא יעשה כן במקומנו, לא היה יכול יעקב לאמר הלא תנאי היה דברינו שאקח הצעירה קודם, כי לא היו תנאים ביניהם כלל: