בראשית כד, נו

וַאֲמַר לְהוֹן לָא תְאַחֲרוּן יָתִי וַיְיָ אַצְלַח אָרְחִי שַׁלְּחוּנִי וְאֵיהַךְ לְוַת רִבּוֹנִי

וַאֲמַר לְהוֹם לָא תְעַכְּבוּן יָתִי וַיְיָ אַצְלַח אוֹרְחִי אִלְוְויוּנִי וְאֵיזִיל לְרִבּוֹנִי

וה' הצליח דרכי - אין הקב"ה רוצה שיהא איחור בדבר, שאין זה עיקר הצלחה אם יתעכב.

אל תאחרו אותי וה' ס"ת לויה שלויהו:

אל תאחרו אותי וה' הצליח דרכי. אם תאחרוני הרי אותם עוברים על דעת המקום כי הרבה תמרוקיהן יהיה לה בבית אדוני יותר מבכאן:

אל תאחרו אתי וה׳ הצליח דרכי. דשליח שלא הצליח דרכו נוח לו להתאחר בדרכו למען ידאג משלחו גם על השליח לחשוב מחשבות. מי יודע מה אירע לו בדרך. ואח״כ כשבא השליח ה״ז משלחו שמח מביאתו עד שאינו מצטער כ״כ על שלא הצליח בשליחותו. משא״כ מי שהצליח בשליחותו למאי יאחר דרכו:

שלחוני ואלכה לאדוני. והוסיף שנית לומר ואלכה. דבמה שאמר בראשונה שלחני לאדני הי׳ במשמע אך שיצא מביתם לדור בעירם עם רבקה והי׳ הישיבה שמה בשביל האדון כדי לשמור את רבקה. וע״ז אמרו תשב הנערה אתנו וגו׳ אין הכונה דוקא בביתם יחד אלא אפי׳ בדירה בפ״ע נקרא ישיבה עמם כמו דכתיב להלן כ״ט י״ט שבה עמדי. שהמשמעות ברשותו ותחת השגחתו. ע״כ הוסיף העבד לומר ואלכה לאדוני:

ויאמר אלהם אל תאחרו אתי. כבר התבאר אצלי בפי' הנ"ך שהמאחר הוא המאחר זמן הקבוע וזה הבדלו מן מהמה, בושש, ר"ל אחר שה' הצליח דרכי שתיכף בבואי נזדמנה רבקה לפני דרך נס, מבואר שלא לבד שגוף הזווג הוא מאת ה' כי גם הזמן הוא קבוע מאת ה' כמ"ש הקרה נא לפני היום וכמש"ש, ואם אתעכב פה הנכם מאחרים זמן הקבוע מאת ההשגחה: