בראשית כד, נה

ויאמר אחיה ואמה. ובתואל היכן היה, הוא היה רוצה לעכב ובא מלאך והמיתו:

ימים. שנה, כמו (ויקרא כה כט) ימים תהיה גאלתו, שכך נותנין לבתולה זמן שנים עשר חדש לפרנס את עצמה בתכשיטים:

או עשור. עשרה חדשים ואם תאמר ימים ממש, אין דרך המבקשים לבקש דבר מועט ואם לא תרצה תן לנו מרבה מזה:

וַאֲמַר אֲחוּהָ וְאִמַּהּ תָּתֵיב עוּלֶמְתָּא עִמָּנָא עִדַּן בְּעִדַּן אוֹ עַשְׂרָא יַרְחִין בָּתַר כֵּן תֵּיזִיל

וְעַל דִהֲווֹ מְמַלְלִין בְּרַמְשָׁא בְּתוּאֵל הֲוָה אָכִיל מֵהַהוּא תַבְשִׁילָא וְאַשְׁכְּחוּנוֹהִי בִּקְרִיצְתָּא דְהָא מִית וַאֲמַר אֲחוּהָא וְאִימָא תִּיתַב רִיבָא עִמָנָא יוֹמֵי שַׁתָּא חֲדָא אוֹ עֲשַר יַרְחִין וּבָתַר כְּדֵין תֵּיזִיל

ויאמר אחיה ואמה. הם שקבלו המתנות והאב מחריש. ויתכן שלבן היה גדול מאביו בחכמה וכבוד כי כן מצאנו ויען לבן ובתואל:

ימים או עשור. שתתישב דעתה בהדרגה ללכת אל ארץ אחרת ולא יהיה זה לה פתאום כי השתנות הפתאומי לא יסבלהו הטבע:

ויאמר אחיה ואמה. פירש"י ובתואל רצה לעכב ובא מלאך והמיתו. ואע"ג דכתיב לעיל ויען לבן ובתואל צ"ל שרצה לחזור ולעכב הדבר. ד"א שבקשו להאכיל לאליעזר סם המות כדי שישאר להם הממון ובא גבריאל והחליף הקערה אשר בה סם המות ליתנה לאליעזר ונתנה לבתואל ומת:

תשב הנערה אתנו וא״ת הרי כבר אמרו הנה רבקה לפניך קח ולך, אלא בתחלה לא היו יודעים שהוא היה שליח לקדש לפיכך אמרו קח ולך הוליכהו ליצחק שיקדשנה ולאחר מכן שראו שהוא עצמו קדש אז אמרו מאחר שהיא מקודשת תשב הנערה אתנו וגו׳ כמו ששנינו נותנין זמן לבתולה י״ב חדש אחר קדושיה.

ימים או עשור ימים י״ב חדשים כדכתיב כדת הנשים שנים עשר חדש וגו'.

ויאמר אחיה ואמה תשב הנערה וגו'. אבל בתואל לא היה צריך באיחור לפיכך לא דיבר לפי שהיה יצחק קרובו וחפץ בזיווג כאדם ששואל לו קרובו ואומר ממני אין עיכוב טוב תתי אותה לך ובלבד שתרצה אמה ולפיכך כל הדברים היו על האם ובנה מדבר בשבילה בשביל צניעות ואף למעלה ויען לבן ובתואל ששם לבן קודם לבתואל מפני שהיה לבו גס בו (פריב"א) שהוא הלך לקראתו והביא לביתם, וגם אין דרך שידבר האיש על תמרוקי הנשים:

ימים או עשור. שנה או י' חדשים כי שנה אחת דין לתת זמן לבתולה כמו שנ' במגלה מקץ היות לה כדת הנשים י"ב חדש כי כן ימלאו ימי מרוקיהן וגם רבות' אמרו נותנין לבתולה י"ב חודש כיד לפרנס את עצמה אבל מפני שהאיחור קשה עליו אמרו או עשור:

ויאמר אחיה ואמה לבן היה גדול מאביו בחכמה וכבוד ולכן שתק בתואל וכשדיבר דיבר לבן קודם בתואל שנאמר ויען לבן ובתואל:

תשב הנערה אתנו ימים או עשור היה ראוי שיאמרו כן בתחלה תשב הנערה אתנו ימים או עשור כי מה' יצא הדבר אבל אם יאמרו כן יחשבו שאליעזר בחפצו הגדול להוליכה עמו היה מודה וא"כ היו צריכים לתת לה נדוניא גדולה שלקנות הנדוניא תתעכב ימים או עשור ולבן היה נבל לכן מתחלה הודה ואמר מה' יצא הדבר ואחר שהודו ידוע הוא שאליעזר לא יניח לה להתעכב אפילו שעה אחת וא"כ לא היה בושה לאחיה ואמה שלא תוליך נדוניא שלא היה להם פנאי לקנותה:

ימים או עשור. חדשי חמה לא הי׳ אז אלא י״א חדשים בשנה. ע״כ אמרו או תעשה כל פרנסת הבת שהיא שנה שלימה אתנו או עכ״פ פרנסה גדולה היינו עשור חדשים תעשה אתנו ופרנסת חודש א׳ יהיה שמה וכדאי׳ בכתובות דנ״ז דיש שתי פרנסות הנשואין:

ויאמר אחיה ואמה, באשר חרה להם שלא נתן להם מתנות כאשר קוו תחלה רצו לעכב שלא תלך תיכף, והגם שתחלה אמר אביה קח ולך שמורה שמסכים שתלך תיכף, ולכן שתק אביה עתה, רצתה אמה לעכב כי אמה של כלה היא המכינה צרכי חופתה, וכמ"ש בכתובות (דף ד') ומת אביו של חתן או אמה של כלה, ואחיה היה מליץ של אמה, ובפרט למ"ש חז"ל שאביה מת היה לאמה טענה שתתעכב עוד ימים, ר"ל ימים הרבה עד שתכין צרכיה, וחז"ל אמרו שימים היינו שנה ולמדו שנותנים לבתולה י"ב חודש. ובמדרש הביאו הרא"ם ימים אלו ז' ימי אבלו של בתואל או עשור י"ב חודש, ר"ל אם היה כתוב ימים לבד הייתי מפרש ז' ימי אבלות, אבל שכתוב או עשור מוכח שמ"ש ימים היינו שנה, והוא י"ב חודש, וכמוהו תמצא בספרא בכ"מ לפי פירושי, עמש"ש בפ' צו בפסוק ומכנסי בד יהיו על בשרו ובפ' אחרי על אל הקודש מבית לפרוכת, ובחנם נדחק הרא"ם בזה, והיה מערמתם שהגם שתחלה אמרו הנה רבקה לפניך קח ולך, כי שמעו מן העבד שאם לא תרצה ללכת אחריו יקח מבנות כנען, עתה שכבר נתקדשה, רצו שימתין פה איזה ימים עד שיכינו צרכי חופתה כמנהג:

ב רצה לומר היה נותן סם המות בקערה באכילה, ומיהרו עליו לאכול כדי שלא ירגיש בדבר, דכאן כתיב (לעיל פ' ל"ג) ויישם לפניו לאכול, וגבי יוסף נמי כתוב ויישם בארון (לקמן נ' כ"ו), אף כאן כן שרצו להמיתו וליתנו בארון, והוא הרגיש בדבר ואמר לא אוכל עד אם דברתי דברי, ובתוך כך סבב המלאך הקערה ובא סם המות לפני בתואל ואכל ומת, (מצאתי):