בראשית כד, כ

ותער. לשון נפיצה, והרבה יש בלשון משנה (עבודה זרה ה ז) המערה מכלי אל כלי, ובמקרא יש לו דומה (תהלים קמא ח) אל תער נפשי, (ישעיה נג יב) אשר הערה למות נפשו:

השקת. אבן חלולה ששותים בה הגמלים:

וְאוֹחִיאַת וּנְפָצַת קוּלְתַהּ לְבֵית שַׁקְיָא וּרְהָטַת עוֹד לְבֵירָא לְמִמְלֵי וּמְלַת לְכָל גַּמְלוֹהִי

וְאוֹחִיאַת וְרוֹקִינַת לְגִינְתָא לְמוֹרְבִּיוֹת בֵּית שִׁקְתֵי וּרְהָטַת תּוּב לְבֵירָא לְמִימְלֵי וּמְלַת לְכָל גַמְלוֹי

וְזָרְזַת וְאַחָתַת מוּרְבִּיָהּ לְגוֹי שַׁקְיָא וְאַשְׁקַת לְכָל גַמְלוֹהִי:

ותער - כמו ותערה כמו ותכל ותכלה מגזרת וקיר ערה מגן.

השוקת - מלשון וישק צאן לבן. שם דבר, כמו בושת מלשון גם בוש לא יבושו.

ותמהר. כי המהירות בעבודת המשרת יורה על היות הנעבד נחשב אצלו:

ותרץ עוד אל הבאר. אשר לפני המעיין שממנו ישתו הבהמות:

ותער כדה אל השקת דרך ארץ עשתה שלא הערתה תוך המעין מה שהותיר אליעזר.

ותער כדה אל השוקת. הודיע הכתוב דעתה כי אע״פ שלא הי׳ במותר שבכד כדי שתיית הגמלים ותהי מוכרחת עוד לשאוב עם דלי מן הבאר מכ״מ לא שפכה מה שבכד על הארץ וכדאי׳ ביבמות פ״ב לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין לו:

ותרץ עוד וגו׳. לא הגיעה שוב לעין המים אלא אל הבאר העשוי לבהמות עם כלי השאיבה.

ותמהר. הנה יש הבדל בין עין ובין באר. שהעין הוא המקום שמשם נוזלים המים מעומק האדמה, ולפני המעין יחפרו באר גדול שלשם יזלו מי המעין, והמים ששואבים לשתיה שואבין מן העין ששם המים צלולים וקרים יותר, ומה שישאב להשקות הבהמות, ישאבו מן הבאר שאין המים צלולים כ"כ, לכן כתוב ויברך הגמלים אל באר המים, והוא נצב על עין המים, שמשם שאבו מים לשתיה, וכן כתיב ותרד העינה, משא"כ לשתית הגמלים כתיב ותרץ אל הבאר: