בראשית יט, טז

ויתמהמה. כדי להציל את ממונו:

ויחזיקו. אחד מהם היה שליח להצילו, וחברו להפוך את סדום, לכך נאמר (פסוק יז) ויאמר המלט, ולא נאמר ויאמרו:

וְאִתְעַכַּב וְאַתְקִיפוּ גֻּבְרַיָּא בִּידֵהּ וּבִידָא דְּאִתְּתֵהּ וּבִידָא דְתַּרְתֵּין בְּנָתֵהּ כִּרְחַם (נ''י כַּד חָס) יְיָ עֲלוֹהִי וְאַפְּקוּהִי וְאַשְׁרוּהי מִבָּרָא לְקַרְתָּא

וְאִישְׁתְּהִי וְאַתְקִיפוּ גוּבְרַיָא בִּידֵיהּ וּבִידָא דְאִנְתְּתֵיהּ וּבִידָא דְתַרְתֵּין בְּרַתּוֹיֵי כַּד חַיְיסָא מִן קֳדָם יְיָ הֲוַת עֲלוֹי וְאַפְקוֹהִי וְאַשְׁרִיוֹהִי מִבָּרָא לְקַרְתָּא

ויחזיקו האנשים אמר רבי אברהם (אבן עזרא על בראשית י״ט:ט״ז) כי ויחזיקו יבאר שפחד ואין בו כח לברוח והנכון שהוא כמו ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ (שמות יב לג) אף כאן היו מושכים בהם בחזקה למהר לשלחם:

בחמלת ה' עליו לא בזכותו רק בחמלת האל וברחמיו הרבים או יאמר שהחזיקו בו למהר להוציאם בעוד החמלה עליו פן יצא הקצף מלפני ה' ויספה:

ואתמה מהפי' שחבר בן אפרים שאמר כי ויתמהמה. מגזרת מה. והנה שכח כי שני ההי"ן מפיקין. רק הוא לשון עכוב. ושרשו משולש והפ"א כפול:

ויחזיקו. יבאר שפחד ואין בו כח לברוח:

בחמלת ה' עליו. אף על פי שבזכות אברהם היה נמלט כאמרו ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה הנה כיון שהיה מאחר ומתעכב אחר אזהרת המלאכים היה ראוי להיות נספה אבל היתה החמלה עליו כי לא במרד ולא במעל היה עכובו אלא מצד עצלה ונפש נבהלה:

ויציאהו חסר וי״ו לומר זה רפאל שהוציא והציל את לוט. [ויחזיקו האנשים אותם שבני המקום קראו להם אנשים].

ויחזיקו האנשים. הגם שאחד מהם הוא המציל את לוט, אבל האחר שבא להפך אין לו לעשות שתי שליחויות. אפשר לומר כי להיות שהמציל שהוא רפאל הוא המציל וגבריאל אינו אלא מסיע, לא מקרי זה עושה שתי שליחויות. וטעם גבריאל שסיע אין זה אלא מכשירי השחתת סדום, שלא יתעכב כל עוד שהיה לוט בתוכה, והיה רפאל מונעו מעשות דבר עד שיצא לוט.

מ כמו שפירש"י בעצמו בסמוך (פ' י"ז) גבי המלט על נפשך: